טלי גוטליב מוכרת לציבור הרחב כלוחמת קו ראשון במליאת הכנסת, כאישה שאינה נרתעת מעימותים ישירים ומנהלת את חייה הפוליטיים בעוצמה גבוהה. אלא שבריאיון חשוף בפודקאסט "הנתיב הימני" עם אילה בן גביר, נחשף צד אחר ומורכב באישיותה: מסעה הסוער על ציר הדת והאמונה, החרטה על שנות ההתרסה נגד אורח החיים היהודי, והקשר הרגיש עם הוריה שומרי המצוות.
גוטליב סירבה לאורך השנים להגדרות מגזריות פשוטות. בגיל צעיר התרחקה מדרך ישראל סבא שבה גדלה ועברה ל"ע לאורח חיים חילוני. במבט לאחור היא אינה מייפה את התנהלותה באותן שנים, ומתארת תקופה של לוחמנות מכוונת כלפי הדת והבית שבו התחנכה.
"אני חזרתי בשאלה, בעוונותיי הרבים", אמרה. "התרסתי חילון כאילו זו הייתה משימה שלי. באתי להורים שלי ואמרתי להם שהכול שטויות. התרסתי, ציערתי אנשים דתיים וציערתי את המשפחה שלי".
עוד באתר:
גוטליב הבהירה כי היא בוחרת שלא למחוק דברים קשים שכתבה בעבר נגד הדת, כדי לזכור את המרחק שעברה מאז. "אני לא מוחקת שום דבר שכתבתי נגד הדת", אמרה. "כתבתי דברים איומים, כי אני לא רוצה לשכוח באיזה חור שחור הייתי. אני לא רוצה להשכיח את זה מעצמי".
"החילון הפך אותי ליהירה"
בדבריה ניסתה גוטליב לנסח את ההבדל שחוותה בין החיים הדתיים לבין העולם החילוני. לדבריה, ההתרחקות מן המסורת לא הסתכמה בשינוי מעשי, אלא לוותה בתחושת התנשאות כלפי העולם שממנו באה. "זאת המומחיות של החילון", אמרה. "בעוד שהדת הופכת אותך לעניו, החילון עלול להפוך אותך ליהיר. אתה חושב שאתה חכם יותר, מפותח יותר ומתקדם יותר".
היא סיפרה כי ההתרסה חדרה גם אל הפרטים הקטנים של חיי הבית. "באיזה טמטום הייתי", אמרה. "יש לי שני כיורים במטבח, אני צמחונית, אבל כשהילדים עוד גרו איתי הם אכלו בשר, והיו עושים בשר וחלב ביחד. בשביל מה? למה לגרום לכך שהמשפחה שלי לא תוכל לאכול אצלי? למה שאבא שלי לא יוכל לשתות אצלי כוס קפה? למה היה לי צורך לאכול חמץ בפסח בבית החולים הדסה?".
הדברים נאמרו בכאב ובחרטה, לא רק על עצם ההתרחקות, אלא בעיקר על ההתרסה המכוונת ועל הצער שנגרם להוריה ולבני משפחתה.
"אמא ואבא, אני מצטערת שציערתי אתכם"
לדבריה, נקודת המפנה העמוקה הגיעה לאחר שהפכה לאם בעצמה. רק אז, סיפרה, הבינה כי גם כאשר כעסה על הוריה, הם פעלו מתוך דאגה ואהבה. "מה שמדהים הוא שההורים שלי והמשפחה שלי כל כך מכילים, כל כך דתיים אמיתיים", אמרה. "הם קיבלו אותי ולא אמרו לי מילה. גם כשציערתי אותם".
בשלב זה פנתה אל הוריה באופן ישיר: "אמא ואבא שלי, שייבדלו לחיים ארוכים וטובים, אני מצטערת שציערתי אתכם".
גוטליב הוסיפה כי כיבוד הורים הפך בעיניה לערך מרכזי. "כיבוד הורים הוא בעיניי אחד הדברים החשובים ביותר שאדם צריך לחייב את עצמו בהם. אם יש דבר אחד שהבנתי רק כשהפכתי לאמא, הוא שגם כשהייתי מתעצבנת על ההורים שלי, הם פעלו רק לטובתי. היום אני יודעת שאנחנו, ההורים, רוצים רק בטובת הילדים".
אמונה חזקה לצד חיים שאינם שומרי מצוות במלואם
גוטליב אינה מציגה את עצמה כבעלת תשובה ואינה טוענת כי שבה לשמירת תורה ומצוות מלאה. היא אף אומרת בגלוי כי היא נוסעת בשבת. לצד זאת, היא מתארת אמונה עמוקה וקשר אישי וחזק עם הקב"ה.
"האמונה באלוקים כל כך חזקה אצלי, שאני לא יכולה להסביר אותה", אמרה. "נראה לי שבלי זה קשה מאוד להחזיק מעמד, בוודאי בפוליטיקה. חזרה בשאלה אינה בהכרח אתאיזם. ליבי עם האתאיסטים, באמת. איך הם שורדים את העולם הזה?".
היא סיפרה כי היא מתפללת בקביעות בבית הכנסת, אף שאורח חייה אינו תואם, עדיין, את כל דרישות ההלכה. "אני מתפללת בבית הכנסת, ואני מתפללת בכלל", אמרה. "למרות שאני נוסעת בשבת, לא אסע בשבת לבית הכנסת. אני לא רוצה להתריס. זכותי ללכת לבית הכנסת כי אני רוצה להתפלל. אני רוצה לדבר עם אלוקים. כשאני מתפללת, אני עומדת בצד, ליד הקיר, ולא עונה כשמדברים איתי, כי אני כולי בתוך התפילה. אני עושה את הקשר שלי עם אלוקים. אני יהודייה".
ספר התהילים כעוגן
חלק מרכזי בקשר שהיא מתארת הוא אמירת תהילים. לדבריה, ספר התהילים משמש עבורה מקום של שקט, תפילה וניקוי פנימי בתוך העולם הפוליטי הרועש. "אני קוראת תהילים", סיפרה. "כשיש לי שאלה אמיתית, אני מתכוונת וקוראת. לפעמים אני שומעת כל כך הרבה רפש, ואז אני אומרת לעצמי: אני צריכה לקרוא תהילים רגע. אני צריכה לנקות את הראש מכל הרפש שאני שומעת כאן".
זהו סיפור על יהודייה שהתרחקה, אך אינה מוכנה לנתק את החוט. היא מתפללת, קוראת תהילים, מכבדת את בית הכנסת, מבקשת את קרבת הקב"ה ומביטה בכאב על המקומות שבהם ניסתה בעבר לפגוע במסורת שממנה באה. לא מדובר בחזרה מלאה, אך גם לא באותה טלי גוטליב שביקשה להתריס נגד כל מה שייצג הבית הדתי. בין שני הקצוות נמצא כיום מסע מורכב, אישי ובלתי גמור.
