בשיעורו השבועי על פרשת וישב, הרב אברהם מרדכי מלאך שילב כמנהגו סיפורים, מוסר ותובנות אקטואליות — והכל סביב דמותו של יוסף הצדיק והיכולת לשמור על זהות גם בתוך חושך.
הרב הזכיר בדיחה חסידית על חסיד שהתלבט האם לנסוע לרבו בליל חנוכה להדלקת הנרות או למעמד “שריפת הפתילות”. הרבי ענה לו: “ההכנה למצווה גדולה מהמצווה עצמה.” מכאן למד הרב: הרגעים הקטנים המקדימים – לעיתים הם הלב האמיתי של העבודה הרוחנית.
התורה מזכירה שוב ושוב את שמו של יוסף, גם במקומות שהיה ניתן לכתוב “והוא”. למה? כדי ללמד: יוסף נשאר יוסף. יוסף בבית אביו – צדיק. יוסף נשאב למצרים – אותו יוסף. יוסף בפיתויי אשת פוטיפר – אותו יוסף. יוסף בבור ובבית הסוהר – נשאר יוסף. הרב הדגיש: “האדם חייב לשמור על הזהות שלו גם כשהוא בחושך. הניסיון אינו אומר שה’ רוצה שתישבר – אלא שתישאר אתה".
עוד באתר:
הרב הביא בשם הגאון רבי משה יוסף הופמן הסבר יפה לפסוק “הַבּוֹר רֵק – אֵין בּוֹ מָיִם”: ראובן הצביע על בור מסוים שבו לא היו נחשים ועקרבים – ועדיין כתוב שנפלו אותו לבור אחר שבו כן היו. כלומר, האחים לא שמעו לו עד הסוף, וראובן לא התכוון כלל להשליך את יוסף לסכנה ממשית. מכאן מסר: לפעמים נדמה שמישהו “פגע בנו”, אבל באמת מאחורי הקלעים הוא ניסה להצילנו הרבה יותר ממה שידענו.
הרב מלאך חזר שוב ושוב על רעיון: דברים זעירים יוצרים מהפכות עצומות.
נערה חרדית צעירה ביקשה מרב להרוס לה את הסמארטפון מתוך התעוררות. אביה התנגד. כעבור שבועיים – היא נעצרה בביתו: “אבא, עכשיו אני באמת עלולה להיכשל. תשבור לי את הטלפון.” האב שבר – ובאותה דקה ממש בנו התקשר מארץ יהודה וסיפר שניצל ממוות בפיגוע בזכות… שהמחבל חשב שיש לו פטיש ביד. הרב הסביר: “אין לנו מושג כמה ‘פטיש קטן’ ששברנו – שובר גזרות קשות.”
בחור חילוני התנגש בגדר של שכן דתי בחולון. במקום להזמין משטרה – השכן ביקש ממנו רק דבר אחד: לבוא לבית הכנסת בשבת ולהגיד 'ברכת הגומל'. הבחור הגיע, שמע את כל הקהל עונה לו “מי שגמלך כל טוב – הוא יגמלך כל טוב!” וזה שינה את חייו. הוא חזר בתשובה.
צעירה יהודייה בלונדון עמדה לשאת גוי. באותו יום מצאה ארנק עם 3,000$ – והשאירה אותו לבעליו בהתאם לדיני השבת אבידה. הגוי אמר לה: “אתם היהודים חיים בחוקים אחרים”. באותו רגע היא התעוררה: "אני יהודייה – אי אפשר לטשטש את זה.” חזרה לארץ – וחזרה בתשובה.
הרב מלאך התייחס לסערה שנוצרה בעקבות אמירה שלו על כך ש"היום כל חמור פותח פודקאסט". הוא הבהיר: אינו מדבר נגד יוצרים חרדים. הוא מזהיר על סכנת התוכן הרע הנכנס דרך אוזניות של הנוער. מי שמדבר דברי תורה – מייצר אלפי שעות קדושה. מי שמדבר הבלים – מייצר אלפי שעות של ריקנות. והוסיף בחיוך: “הפודקאסט הראשון בהיסטוריה היה הפה של האתון של בלעם…”
הרב הביא דברי קבלה נפלאים: הזקן מרמז ל־13 מידות הרחמים. הפאות מרמזות לשני השמות “השם השם”. לכן ילד קטן מקבל פאות כבר בגיל 3 – כדי לרמוז שמצוותיו כבר נחשבות, אף על פי שעוונותיו עדיין אינם עוונות.
הרב סיכם: נס חנוכה התחיל מפח אחד קטן. יציאת מצרים התחילה מזבוב שנכנס ליין של פרעה, שגרם לכל שרשרת האירועים. מהפכות בפוטנציאל של אדם או משפחה – מתחילות מפרט אחד, החלטה אחת, מעשה אחד. ולכן: “דע שכל מעשה שלך – אפילו קטן – יכול להציל נפש, להוליד נס, ולהפוך את כל העולם.”
הרב איחל לכלל ישראל למצוא את "נקודת יוסף" הפנימית – היכולת להישאר יציב, טהור ונאמן לעצמו בכל מצב. ולהאיר את העולם דווקא מתוך המקומות הקטנים והחשוכים.
























