כשבני הזוג חושבים: "למה רק אנחנו לא?"

"וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:… וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה:… וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֙יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא:… וַיִּקְרַ֤ע יַעֲקֹב֙ שִׂמְלֹתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם שַׂ֖ק בְּמָתְנָ֑יו וַיִּתְאַבֵּ֥ל עַל־בְּנ֖וֹ יָמִ֥ים רַבִּֽים:… וַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה:… וַיְהִ֣י׀ כְּמֵשִׁ֣יב יָד֗וֹ וְהִנֵּה֙ יָצָ֣א אָחִ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מַה־פָּרַ֖צְתָּ עָלֶ֣יךָ פָּ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ פָּֽרֶץ:… וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה" וגו'. ופרש"י: ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:

 שאלות:

א) עלינו להתבונן, מדוע שביקש יעקב לישב בשלוה – מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף, וכי אסור לו שיהנה בעוה"ז? ב) עוד יש לשאול, באמת מדוע הדבר כך [באופן כללי] שיש צדיקים שאין זוכים לשלוה בעוה"ז אחרי אשר מקיימים תורה ומצוות, ומאידך רשעים מצליחים ויש להם כל טוב? ואכן שאלה זו נשאלה כבר על ידי הנביאים: "צַדִּ֤יק אַתָּה֙ יְקֹוָ֔ק כִּ֥י אָרִ֖יב אֵלֶ֑יךָ אַ֤ךְ מִשְׁפָּטִים֙ אֲדַבֵּ֣ר אוֹתָ֔ךְ מַדּ֗וּעַ דֶּ֤רֶךְ רְשָׁעִים֙ צָלֵ֔חָה" (ירמיהו יב, א), וכן איוב שאל מדוע רשע וטוב לו, כמ"ש: "מַדּ֣וּעַ רְשָׁעִ֣ים יִחְי֑וּ עָ֝תְק֗וּ גַּם־גָּ֥בְרוּ חָֽיִל: זַרְעָ֤ם נָכ֣וֹן לִפְנֵיהֶ֣ם עִמָּ֑ם וְ֝צֶאֱצָאֵיהֶ֗ם לְעֵינֵיהֶֽם: בָּתֵּיהֶ֣ם שָׁל֣וֹם מִפָּ֑חַד וְלֹ֤א שֵׁ֖בֶט אֱל֣וֹהַּ עֲלֵיהֶֽם: שׁוֹר֣וֹ עִ֭בַּר וְלֹ֣א יַגְעִ֑ל תְּפַלֵּ֥ט פָּ֝רָת֗וֹ וְלֹ֣א תְשַׁכֵּֽל: יְשַׁלְּח֣וּ כַ֭צֹּאן עֲוִילֵיהֶ֑ם וְ֝יַלְדֵיהֶ֗ם יְרַקֵּדֽוּן: יִ֭שְׂאוּ כְּתֹ֣ף וְכִנּ֑וֹר וְ֝יִשְׂמְח֗וּ לְק֣וֹל עוּגָֽב: יבלו יְכַלּ֣וּ בַטּ֣וֹב יְמֵיהֶ֑ם וּ֝בְרֶ֗גַע שְׁא֣וֹל יֵחָֽתּוּ" (איוב כא ז-יג) ג) גם עלינו להבין את סיפור הפרשה על מכירת יוסף ובאמצע מפסיקה התורה ומספרת את מעשה יהודה ותמר ולאחר מכן חוזרת להמשיך בסיפור יוסף הלא דבר הוא?

הערפל שמאפיל על האושר:

נקדים לומר: אין ספק שאחד הנושאים המרכזיים שמאפיל על אושר בחיי הנישואין, הם התקופות הקשות והטלטלות שעוברים במהלך החיים, החל מהסתגלות לחיים משותפים, ההתמודדות עם הדירה והפרנסה, עם הילדים וגידולם, הבריאות והחברה וכדומה. בהיות ובתוך ליבם של בני הזוג עוברים מחשבות מדוע הם לא זכו למה שאחרים זכו, ובפרט שהם שומרי תורה ומצוות ובנו את ביתם ברוח ישראל סבא, הדבר מקשה להתמודד עם אותם מועקות ומצוקות שפוקדות אותם. ואף גם זאת, דרכו של אדם לחשוב להמתין עד תעבור תקופה קשה – זו יוכל להתפנות יותר לעבודת השם ולתורה, וכשהילדים קטנים חושבים, כאשר יגדלו – יוכל להצליח יותר, וכשגדלים, האבא מתמודד עם קשיים אחרים, ומחכה וחושב, שלאחר שיתחתנו – יגיע אל המנוחה ואל הנחלה, או כשיגיע ל'פנסיה' מעבודתו – יוכל להתפנות לעבודת השם. אך המציאות אינה כך. כל זוג יודע כיצד הוא מתחיל את חיי הנישואין, אבל לא יודע להיכן הם צועדים ולאן הם מגיעים, ולא מה היעוד שלהם, ומה הקשר בין כל החוויות שעוברים. ולזאת תורתנו מלמדת אותנו, שטעות בידם, אל תאמר לכשאפה אשנה, ואם לא עכשיו אימתי! כיון שכל ניסיונות האדם – הם נס להתנוסס לגדול ולעלות, וכל שלב בחיים – הוא חוליה בשרשרת החיים שהקב"ה בונה חוליה אחר חוליה ונימה אחר נימה בכדי להוביל אותם אל היעד והתכלית שנועדו בחיים. ולפעמים זוכים ומבינים מהר, שכל ירידה – היא האמצעי לעליה, ופעמים לוקח במשך שנים להבין את תוכניתו של בורא עולם. אך חובה לדעת, שכל שלב ושלב היא מטרה בפני עצמה והיא הכרחית להמשך דרכו. ולזאת, דווקא המצב שבו הוא נמצא, נדרש האדם לעשות כפי יכולתו להעפיל בעבודת השם ולעשות רצונו יתברך ולא להמתין כאשר ישתנה המצב.

מעשה לדוגמה על הנהגת השם:

בספר נאות דשא (פרשת וירא) מספר הרה"ג דוד גרינפלד על הבחור שלא יכל לנסוע יחד עם חבריו לשבת גיבוש, וכך הוא מספר: לפני כחמש עשרה שנים פנתה אלי אישה דרך הטלפון, שבעלה ממשתתפי השיעור הקבועים בדף היומי, ובפיה בקשה: רציתי את עזרתך כאיש הוראה ותיק: בשבת הקרובה תיערך בקיבוץ 'לביא' שבצפון שבת גיבוש לכל בוגרי המחזור של כיתת בני, ובני שמסיים עתה את עונת לימודיו בישיבה תיכונית ע"י פתח תקווה, מצפה בערגה לשבת זו, אך לרוע מזלו נחלה הילד ונפל למשכב במחלת אנגינה קשה. והנה כבר יום רביעי, ואני לא רואה בימים אלו שהחלמתו קרובה, ואכן, הוא לא נותן לי מנוח. כל העת הוא בוכה ומייבב שהוא הולך ומפסיד את השבת המיוחדת והמיוחלת. סיפר הרב, לא ידעתי מה עלי להשיבה. ברכתי אותו בברכת רפו"ש וניסיתי לעודדו, אך כיון שחלפו עוד יומיים, ויום ששי בבוקר הגיע ולא נראו סימנים מעודדים, הוא זעק לשמים וטענתו היתה, שמשקיע הוא מאמצים כבירים בלימודי הקודש שכל רצונו וחשקו להיכנס לישיבה קדושה, ומדוע המחלה מתעקשת להישאר בו?? שוב פנתה אלי האם וביקשה שאשוחח עימו. הפעם באתי לביתם, וניסיתי לעודדו, ואמרתי לו: גם זו לטובה, ואין אנו יודעים אף פעם בדיוק מה רוצה מאתנו הקב"ה, ובטוח אני, שאי פעם תדע ותבין. אינני יודע מה הועלתי, אך לצערנו הרב, דבר אחד שכנע אותו סופית. בשעה חמש אחה"צ – סמוך לכניסת השבת נודע על מקרה טראגי ומזעזע: מכונית פרטית שעשתה את דרכה לכיוון חיפה, התנגשה במשאית סמיטריילר וכל חמשת הנוסעים ניספו רח"ל. משאית הסמיטריילר מחצה את המכונית, כך שלא היה סיכוי לאף אחד מהנוסעים להישאר בחיים. כרבע שעה לאחר מכן, מסרו את שמות הנספים אשר התברר כי היו אלו בחורים צעירים שנסעו לקיבוץ לביא ל'שבת גיבוש', והיו אמורים לנסוע ששה נוסעים אך האחד עקב מחלה לא הצטרף למניין הנוסעים. האם אותו בחור שהפסיד לנסוע לאותה שבת, מרגיש איזה הפסד? האם הדבר הזה היה רע או טוב? אין צורך במילים נוספות.

שאלת השאלות: מדוע צדיק ורע לו?

ובזה נבוא לשאלתנו, שהיא 'שאלת השאלות', אשר מלבד מה שהבאנו בשם הנביאים, כל אדם שואל זאת בפיו או בליבו: מדוע יש צדיק ורע לו? איך יתכן שהמציאות טופחת על פנינו, ובדרך כלל עולם התורה והעוסקים בתורה, לכאורה חייהם אינם חיים! סובלים הן בגופן והן בפרנסתם וכדומה, עד שממש עולם הפוך אנחנו רואים למראה עינינו, שאלו שאינם שומרים תורה ומצוות, חיים בעושר ולכאורה גם באושר, שמחים ואינם סובלים מאותה רדיפה ומצוקה אשר נתונים בה שומרי התורה והמצוות, ואיך יתכן כדבר הזה לפי המבואר בתורתנו, וכי ח"ו תורתנו הפכה כפלסטר שהכל ההיפך? היתכן? והרי תורתנו תורת אמת והיא תורת אלוקים חיים! ולזאת, שומה עלינו להבין ולהשכיל דרכי השגחתו יתברך, מאחר ושאלה זו מנכרת בלב כל אדם, ואף גורמת למשבר אצל רבים החוזרים בתשובה, שנתקלים בקשיים רבים בדרכיהם בניגוד לצפייתם שההצלחה תאיר להם פנים, ואף גם זאת מונעת מרבים לחזור בתשובה, מאחר ואינם רואים בדרך התורה את התכלית שבחיים לאור הסבל שסובלים, ומה טעם בחיים של תורה ח"ו. ובאמת, כך מבואר הדבר בפרשתנו שביקש יעקב לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף, לרמז לדורות הבאים שאין מנוחה בעוה"ז, כי מעשה אבות סימן לבנים, ולמרות שהנני יודע שאני מציף את הקושיה הגדולה והקשה שמאוד קשה להתמודד איתה, ואולי לא כדאי לדבר עליה, אך השלכתי על השם יהבי ובו בטחתי שבעזרתו נבאר הדברים עד כמה שידי מגעת, בכדי שכל המתבונן יבין שהוא מוכרח להודות על האמת כאשר נבאר.

על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת:

המפתח להבין את תוכן חיי האדם והנהגת הקב"ה עימנו, תלוי במבט הנכון והבנת תכלית חיי האדם עלי אדמות. כהמשך לשיעור בפרשה הקודמת, על תכנית החיים שאינה בחירה של האדם אלא הכל מתוכנן מאת השם לפי שורש נשמתו, יש להוסיף ולומר, שחובה עלינו להתבונן בדברי התנא במסכת אבות (פ"ד מכ"ב): רבי אליעזר הקפר אומר: על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ועל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ע"כ. ללמדנו הנחת אבן היסוד הראשונה: שנוסחת החיים שהאדם נטול בחירה להיוולד לשנים שנקצבו לו וכן למות שלא מרצונו בהגיע זמנו, וכן מחוייב לתת דין וחשבון, כי לאחר חטא אדם הראשון נגזרה על האדם מיתה, מלבד בודדים ש'נחרגו מהכלל', אך הדרך של כל בר אנוש בעולם כולו היא דרך אחת של זמן קצוב, וכך מפורש בתורה (בראשית ו, ג): "וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֗ק לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגַּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה": וכן אמר דוד המלך בתהלים (פט, מט): "מִ֤י גֶ֣בֶר יִֽ֭חְיֶה וְלֹ֣א יִרְאֶה־מָּ֑וֶת יְמַלֵּ֨ט נַפְשׁ֖וֹ מִיַּד־שְׁא֣וֹל סֶֽלָה". וכן אמר שלמה המלך בקהלת (ז, ב): "ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ". הראת לדעת, כי לכל הדעות האדם בא לעולם לזמן קצוב, ויתירה מכך, שכל אדם מודע ומשלים עם המציאות הזו שצפויה לו בהמשך דרכו, שהרי למשל, אם אדם יאחל לחברו: "תזכה לחיות עד חמישים שנה", היה כועס עליו שמקללו למות, לעומת זה, כל אדם שמאחל לחברו אריכות ימים עד מאה ועשרים, ביאור הדברים שאומר לו במילים אחרות: שתמות אחרי מאה ועשרים, אין הדבר נחשב לקללה אלא ההיפך – לברכה ועוד עונה עליה אמן, ללמדנו, שכל בר דעת מבין שימיו הן קצובים ואינו חי לעולם, אלא שאין אדם יודע את קצבת חייו, יש הרבה ויש מעט כאשר עינינו רואות.

לאיזה צורך נוצר האדם:

עתה עלינו להתבונן בהנחה שניה: כל אשר מוח בקדקודו צריך לשאול את עצמו – מה המטרה שהוא נולד בעולם, הרי כאשר ינתח כל אדם את מהלך לידתו לעולם, גדילתו וזקנותו, יתבונן ויראה שרוב ככל, ימיו אינם בשליטתו והן מלאים סבל מיום לידתו, הוא נזקק לטיפול בגופו על כל המשתמע מכך, וכך הן הדברים במשך כל שנותיו הראשונות משתנים צרכיו וזקוק לתמיכה עדי היותו בעל בעמיו והופך להיות עצמאי ורק אז מתחיל להתמודד עם העולם הניצב לפניו כיצד יוכל לשרוד בעולם ואיך יוכל להתקיים בו, איך ימצא את בת זוגו, וכיצד יבנה את ביתו, ומה תהיה פרנסתו ועיסוקו, וכאן מתפצלים שכבות הציבור: יש הזוכים לעושר והצלחה, אך הרבה סובלים וחיים בעוני ודוחק ויסורים, אך כולם שוב, אם זוכים נפגשים ב'גיל הזהב', אשר שוב חוזרים להיות נסעדים ונתמכים בידי אחרים ונתונים לחסדי אחרים, ואצל כל אחד הדבר בא לידי ביטוי בצורה אחרת, ובזה מסיימים את הפרק עלי אדמות ונפרדים מכל המשפחה, הידידים ומכל רכושו ומעמדו ככל שיהיה. וכבר אמר דוד המלך בתהלים (צ, י): "יְמֵֽי־שְׁנוֹתֵ֨ינוּ בָהֶ֥ם שִׁבְעִ֢ים שָׁנָ֡ה וְאִ֤ם בִּגְבוּרֹ֨ת׀ שְׁמ֮וֹנִ֤ים שָׁנָ֗ה וְ֭רָהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן כִּי־גָ֥ז חִ֝֗ישׁ וַנָּעֻֽפָה", ומאחר וכך המציאות חובה עלינו לשאול את עצמנו מה תכלית אותה תקופה זוהרת שחולפת על האדם עלי אדמות ולבסוף לא נותר ממנה דבר.

פתרון חידת חיי האדם:

התשובה והמסקנה היחידה, לאחר שנפנים את שתי ההנחות הקודמות, כל בר דעת יגיע למסקנת דברי התנא הקדוש במסכת אבות (פ"ג מ"א): עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ע"כ. אשר כוונתו בזה להחכים את האדם שמתחיל את חייו מאין – מאפס ממש, מטיפה סרוחה ומסיים באין באפס כי הולך למקום רימה ותולעה, אם כן, חובת ההיגיון שלא יתכן שמטרת תקופה זו עלי אדמות למלא צרכי והנאת גופו החולף, ובהכרח שעיקר המטרה – להשלים ולתקן את הנשמה כל אחד כפי יעודו ותכליתו, כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל ויש לה המשך גם לאחר פטירתו. ואפילו יהודי שפרק מעליו עול התורה והמצוות, כאשר הוא מגיע לפטירת הוריו או קרובי משפחתו, מבין הוא שצריך לומר קדיש ולעשות 'אזכרה', כי יש המשך לנשמת האדם. לזאת המסקנה בהכרח שתקופת חיי האדם בעולם אשר נולד אליה בעל כרחו ונפרד ממנה בעל כורחו, המטרה לנצל אותה לצורכי הנשמה במה שיקיים תורה ומצוות ומעשים טובים, וממילא ישמר מהעבירה, ובלעדי זה חייו של האדם יהיו לחידה סתומה וחתומה, ולכן עתיד ליתן דין וחשבון על תקופה זו.

תשובת הקב"ה למשה ותשובת דוד המלך על השאלה:

אחר הדברים האלה, כאשר זכינו להבין ולהפנים כי תכלית לידתו של האדם לתקופה קצובה עלי אדמות היא למטרת 'הנשמה', נשכיל ונבין מדוע יעקב ביקש לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף. שהנה שאלה זו נשאלה כבר על ידי משה רבנו, והתשובה שקיבל, שמה שהקב"ה רואה מהשמים – האדם אינו מסוגל לראות ממקומו, כמבואר במסכת ברכות (ז ע"א): ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, שלשה דברים ביקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו: ביקש שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר: "הלא בלכתך עמנו", ביקש שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר: "ונפלינו אני ועמך", ביקש להודיעו דרכיו של הקדוש ברוך הוא ונתן לו, שנאמר: "הודיעני נא את דרכיך", אמר לפניו: ריבונו של עולם מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו, וכו' אלא הכי קאמר ליה, צדיק וטוב לו צדיק גמור צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור רשע ורע לו רשע גמור. ע"כ. כמובן שעדיין צריך ביאור בתשובת הקב"ה למשה. וכן השיב על שאלה זו גם דוד המלך בספר תהילים (צב, ו-ח): "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ: אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד". ועוד אמר דוד המלך בספר תהילים (צד, ג): "עַד מָתַי רְשָׁעִים ה' עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ": ועדיין צריך ביאור להבנתנו.

מה שרואים מכאן לא רואים משם:

אולם, אחר כל הדברים האלה אשר הקדמנו, כי כל תכלית לידתו ופרידתו של האדם בעולם הן לתכלית הנשמה, נבין את תשובת הקב"ה למשה רבנו, שכל השאלות הן מפני שהאדם רואה 'חצי תמונה' ואינו רואה את כל התמונה ויש צדיק גמור ויש צדיק שאינו גמור, והמכוון בזה, לפי שורש נשמתו יתכן שעדיין לא גמר את תפקידו ועליו להשלים את יעודו, ולזאת הגיע לעולם אלא שאין האדם יכול לראות מכאן את מה שרואים בשמים ולכן יש תוצאות הפוכות מהבנת האדם. כך דוד המלך מבאר, שאין ספק שהקב"ה עושה חשבונות עמוקים לפי כל נשמה ונשמה כך שאין טעויות. פירוש התשובה הנאמרת כאן, שאמנם למראה עיני האדם, בעולם הזה הרשע מצליח, ועושה כל אשר עולה על רוחו, ונראה לכאורה שאין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. ולעומתו הצדיק ההיפך הגמור. לזה אמר דוד שחשבון הקב"ה מאוד עמוק ומשלם לרשע בכדי להשמדם עדי עד, שנותן להם כל שכרם בעוה"ז, שלא יישאר להם זכות לעוה"ב אשר שם השכר האמיתי, השכר הנצחי, אשר עליו נאמר: יָפָה שָׁעָה אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, ופירשו בו: קורת רוח כעין הנאה קטנה הנעשית ע"י נפנוף אחד, יותר מכל חיי עוה"ז, פירושו, אפילו נצרף את כל הנאות שיהיו בעולם לכל ברואי העולם מיום בריאת העולם ועד עכשיו, אין להם ערך כנגד אותה קורת רוח אחת. והקב"ה נותן לרשע שכרו והנאתו בעוה"ז כדי להאבידו מעוה"ב, וחושב שהצלחתו היא ההצלחה, ודרכו היא הטובה וההיפך לצדיק, אך עליו לדעת שההפך הוא הנכון, ועמקו מחשבות הקב"ה כאשר מייסר צדיק. וכאשר אדם רואה שאינו מצליח כמו שכנו הרשע וכדומה, דע לך שהקב"ה אוהב אותך ולכן מייסר אותך כאשר אמר שלמה המלך: "את אשר יאהב יוכיח". ועל השואלים שאלה זו דוד המלך אמר, שאדם כזה נקרא איש בער ולא ידע כסיל ולא יבין את זאת, שהכל בכדי להשמדם עדי עד.

דברי המדרש על הנהגת השי"ת והמסר של פרשתנו:

ובזה ביארנו את המסר של חז"ל מפרשתנו, על יעקב שביקש לישב בשלווה וקפץ עליו רוגזו של יוסף, כי כל זה לפי ראייתנו, אולם לפי ראיית הקב"ה אשר יודע הנסתרות ואת צרכי הנשמה, יש תכנית אחרת, וכמו שכתב רש"י (בראשית (לז, יד): "וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ לֶךְ־נָ֨א רְאֵ֜ה אֶת־שְׁל֤וֹם אַחֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁל֣וֹם הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֵ֖נִי דָּבָ֑ר וַיִּשְׁלָחֵ֙הוּ֙ מֵעֵ֣מֶק חֶבְר֔וֹן וַיָּבֹ֖א שְׁכֶֽמָה". "מעמק חברון" – והלא חברון בהר, שנאמר (במדבר יג, כב): "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון", אלא מעצה עמוקה של [אותו] צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו, יג): "כי גר יהיה זרעך". הרי שיעקב ויוסף חשבו לחפש את האחים, אך הקב"ה מתכנן את הגלות. וכיוצא בזה, כל העניין של יהודה וכלתו, מבואר במדרש בראשית רבה (וילנא פרשת וישב פרשה פה סימן א): רבי שמואל בר נחמן פתח (ירמיה כט): "כי אנכי ידעתי את המחשבות", שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של מלך המשיח. עכ"ל. כמו כן הסיפור של יוסף והסבל שעבר ונמכר כעבד, והעלילו עליו והוכנס לבית הסוהר, כולו סבל, אך הקב"ה מתכנן את מלכות מצרים בכדי להוריד את יעקב למצרים בצורה מכובדת. הראת לדעת, שלמרות הלכי הרוחות והאירועים השונים אשר מהלכים בארץ ובני אדם עסוקים ומוטרדים בהן להבנתם, אך הקב"ה יש לו תכניות אחרות, מוסתרות מכל אותן אירועים, והכל לטובה ולכן הפסיקה התורה באמצע סיפור של מכירת יוסף במעשה יהודה. ופרשתנו היא דוגמה לכל אדם באורח חייו, כיצד האדם מבין את כל הסובב אותו, ואילו הקב"ה מתכנן אחרת.

 

כיצד הראה הקב"ה למשה דוגמה להנהגתו:

ואמרו במדרש, כי בהיותו [משה] בהר, ראה איש אחד שהתכופף לשתות בנהר ונפל לו הארנק שלו והלך לו. ובא אדם אחר לשתות, ומצא את הארנק [ולקחו] והלך לו. וחזר בעל הארנקי לנהר ומצא שם אדם אחר שהיה שותה. אמר ליה: אתה לקחת הארנק שנפל לי. אמר ליה, לא ראיתי ארנק. מיד הוציא הלה חרבו והרגו. כשראה משה כל זה תמה. אמר ליה להקב"ה הודיעני נא את דרכיך מפני מה נהרג זה על לא חמס בכפיו וניצל הגנב? ענה לו הקב"ה: בעל הארנקי גנב זה הממון מאותו שמצאו בלא דעתו, וזה הנהרג הרג אביו של זה ולא נודע מי הכהו. ואז נתקררה דעתו של משה והבין שהנסתרות להשם אלוקינו ומשפטי השם צדקו יחדיו. (דרשות ר"י אבן שועיב פרשת אלה דברים).

מעשה גלגול תלמיד הבעש"ט כיצד מצבו נגזר ממעשיו הקודמים:

מעשה בימי תלמידי מורנו הרב הבעל שם טוב זצ"ל שהיה אדם אחד שכל ימיו היה עני מדוכא מאד ואשתו היתה מפצירה לו מאד שיבקש מרבו על זה, אבל הוא בהיותו אצל רבו היו עסוקים בדברים העומדים ברומו של עולם אשר פשוט היה לו לבושה ולחרפה לדבר בענין שפל והבל של עולם הזה, אבל אשתו כשבאו לה מים עד נפש הזהירה והתרתה בו שאם לא יפעול ישועה מרבו תגרשהו מן הבית, וכך היה כשחזר מרבו והודה לה בהצטדקות שהיה בלתי אפשרי לדבר עם רבו בזה גרשתו מביתו והוכרח לחזור לרבו. כששאלו רבו מה זה ועל מה זה, סיפר לו כל הענין הוציא הבעל שם טוב אנחה גדולה מלבו ואמר מה בידי לעשות שתיקון נשמתך אי אפשר רק בעניות כזאת, אותו תלמיד בשמעו זאת נבהל מאד והתעלף כי הלא הוא רואה מעשים בכל יום מרבו שהוא מתקן נשמות נדכאות ונדחות בנקל מאד בכוונות ובדומה ולבסוף נשמתו שהוא כל כך גדול שזכה להיות תלמידו אי אפשר לו לתקן כי אם ביסורי עניות כאלה היתכן כזאת, אמר לו הבעל שם טוב דע כי הגם שהנך תלמידי ואמונתך בי אבל כשאומר לך מעשיך הרעים שעשית בגלגול הקודם לא תאמין לי, לכן תלך לעיר פלונית ותחקור על איש פלוני שחי שם מלפנים מה היה מעשהו ותדע שזה אתה שבאת לתקן הכל וגמר תיקונך על ידי יסורי עניות. הוא הלך לאותה עיר ובחקרו על הנ"ל לא ידע ממנו שום בן אדם, אבל נתנו לו עצה לפנות אל השמש של החברה קדישא שהוא זקן מאד אולי הוא יודע מהאיש הנ"ל, אבל גם השמש לא ידע ממנו רק מעט מזער רק אמר לו שחותנו הזקן המופלג בערך מאה ועשרים שנה שקיבל ממנו חזקת השמשות בודאי יודע הכל על האיש האמור אבל הוא שוכב על התנור עיניו כהו מראות ואזניו כבדו משמוע גם כוח הדיבור שלו חלש מאד ולא מרשים לאף אחד לגשת אליו, אבל באמרו שהוא נשלח על ידי הבעל שם טוב הביאו אותו כמובן מיד אליו, וכששאלו על האיש הנזכר ענה שאין ברצונו לשמוע ממנו בכלל ובפרט להעלות על שפתיו שם האיש הטמא ומטומא הזה ימח שמו וזכרו, אבל כשאמר לו שהוא נשלח על ידי הבעל שם טוב לחקור על מעשי האיש אז סיפר לו שמלבד שעבר על כל העבירות שבתורה ר"ל היה גם מלשין וכמה נפשות מישראל נכחדו מן העולם על ידי מלשינותיו ואין קץ למעשיו הרעים. רק אז הבין מדוע נגזר עליו לחיות בעניות גדולה בגלל שגרם לרבים להעני ולסבול בגלל מעשיו שהיה מלשין. אוצר סיפורי חב"ד חי"ד עמוד מג.

סיפור של הפעוט שטבע במקווה בצרפת

פורסם בשנת תשפ"א יהודי תושב צרפת התגורר במקום מרוחק ממרכזים יהודיים, ועל כן ייסד בעצמו מקווה טהרה בביתו, לטובת יהודי הסביבה.   בינתיים נולד לו בן עשירי למזל טוב, אך למרבה האסון, בהיותו בן שנתיים הוא טבע למוות באותו מקווה טהרה שבנו הוריו במסירות נפש.  הטרגדיה היתה איומה. היו שהאשימו את ההורים, והיו ששאלו את השאלה הנוקבת: זו תורה וזה שכרה? היו שהזכירו את מה שאמרו על נחוניא חופר שיחין, שנפלה בתו לבור המים שחפר בעבור עולי רגלים.  "דבר שהצדיק מתעסק בו ייכשל בו זרעו?" לא חסרו שאלות.

יום אחד נרדם הרב וראה בחלומו את ילדו שנפטר, ואותו ילד אמר לו כך: "הנשמה שלי היא נשמה של אחד מבעלי התוספות שנהרג בצרפת במסעות הצלב על קידוש ה'.  הוא נקבר בבגדיו כיוון שהם היו ספוגים בדמו הקדוש. בכל שנה הנשמה שלי עולה מעלות גבוהות ונוראות שאין כל בריה יכולה לשער.

והנה, הגעתי לפתחו של מקום גבוה מאוד, אולם נאמר לי כי לכאן אפשר להיכנס רק לאחר טבילה במקווה. בלי מקווה לא שייך להיכנס לשם. על כן ניתנה רשות לנשמתי לרדת שוב לעולם, ולטבול במקווה טהרה במהירות האפשרית, וכך להשלים את טהרת נשמתי. אבל לא כל אחד היה ראוי שהנשמה הקדושה שלי תשכון בביתו. למה זכית דווקא אתה, אבא? כי אתה מסרת נפשך ונתת מממונך לבנות מקווה טהרה, ודווקא עקב כך זכית לגדל אותי בביתך. ולראיה על אמיתות החלום: בעוד שנה תיוולד לך בת, תחת הילד העשירי שנפטר". [מרווה לצמא, הרב יהודה אריה דינר שליט"א, בשם הרב גריינמן שליט"א ששמע את הסיפור מכלי ראשון. שפגש את בעל המעשה ואף פגש את הילדה שנולדה.

מעשה עם הרמב"ן:

וכבר ידוע המעשה עם תלמיד הרמב"ן, שעמד להפטר מן העולם, אמר לו הרמב"ן שכשיגיע לשמים ישאל ג' שאלות והשאלה השלישית היתה מדוע צדיק ורע לו, וכשנפטר התלמיד ובא לרמב"ן בחלום, תירץ לו את שתי השאלות ושאלו הרמב"ן, מדוע אינו עונה לו על השאלה השלישית. אמר לו: כשבאים למעלה רואים שהשאלה הזו אינה שאלה, כי מה שרואים בשמים לא רואים בארץ.

מוסר השכל:

עלה בידינו להבין, שאין ספק שאחד מהנושאים המרכזיים שמאפיל על האושר בחיי הנישואין הם התקופות הקשות והטלטלות שעוברים במהלך החיים, החל מהסתגלות לחיים משותפים והתמודדות עם הדירה והפרנסה, ולאחר מכן עם הילדים וגידולם, והבריאות והחברה וכדומה. בהיות ובתוך ליבם של בני הזוג עוברים מחשבות, מדוע ולמה הם לא זכו למה שאחרים זכו ובפרט שהם שומרי תורה ומצוות ובנו את ביתם ברוח ישראל סבא, והדבר מקשה להתמודד עם אותם מועקות ומצוקות שפוקדות אותם. אולם מפרשתנו אנו לומדים, כי חיי העוה"ז כפרוזדור לחיי עוה"ב, ורב הנסתר על הנגלה, וכי דרכי השם נסתרות מאיתנו, ואשרי המאמין כי תכליתו של האדם הן חיי נשמתו ומקבל בשמחה את דרכי ההשגחה כי הכל לטובה גם כאשר רואה הפוך, בהיות ואף אדם לא יודע את סודות החיים מלבד הבורא יתברך. אך האדם המאמין יודע, שהכל שרשרת אחת גדולה, שכל חוליה קשורה בחברתה עד שמגיעים לתמונה השלימה. ועל ידי זה מנצל את שנות חייו הקצובות לו לתורה ומצוות ומעשים טובים ולעשות רצון השם, ועל ידי זה זוכים לחיות באושר ובשמחה, כמאמר חז"ל: איזהו עשיר השמח בחלקו, אחרת לא יוכל להבין מה תכלית חידת החיים, בהיות ואין לו בחירה לא בלידתו ולא בפרידתו מהעולם, אלא כל בחירתו ניתנת לאדם בתקופת שהותו עלי אדמות. והחכם עיניו בראשו ויודע כי העולם הזה הוא רק פרוזדור לחיי עולם הבא ולכן רואה את הנולד וחושב על העתיד, וזוכה בזה ובבא.