הדיון הסוער סביב סאגת חוק הגיוס גולש לא אחת לדיבורים המבטאים פגיעה בעולם התורה, בלומדיה, ובסגנון של 'מאי אהנו להו רבנן'. הדברים קשים לשמיעה וצורמים לאוזן חרדית. אבל לפעמים, הדברים חוצים כל גבול ופוגעים במרנן ורבנן, גדולי ישראל ומנהיגי הדור. על כך לא ניתן להבליג ולשתוק.
אמש בתוכנית 'הפטריוטים' בערוץ 14, נשמעה אחת הפאנליסטיות אומרת כך: "אני חושבת שבראייה היסטורית התנהלות ההנהגה החרדית תיזכר לדיראון עולם, בזמן מלחמת קיום. הם לא קוראים להתגייס, הם לא נותנים כתף". כך אומרת נוי בר איזק. אשת תקשורת פופולרית בימין.
בהמשך, תוקפת אותה פאנליסטית את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה ואומרת: "מי כבודה שהיא בכלל מתעסקת בנושא הזה? סליחה שאני שואלת, מה היא מבינה בנושא הזה?". לדעתי, נאים הדברים למי שאמרם. "מי כבודה שהיא בכלל מתעסקת בנושא הזה" של גדולי ישראל והוראתם לצאן מרעיתם? "מה היא מבינה בנושא הזה" של חיי עולם? של ראייה רחבה ורוח הקודש?
עוד באתר:
הדברים מקוממים ומעציבים גם יחד. דווקא בגוש האמוני והמסורתי נשמעים דברי נאצה של ממש נגד מרנן גדולי ישראל ומנהיגי הדור. מי הם אותם אנשי ימין שיהינו לחלק ציונים ולהטיל האשמות על ענקי רוח וגאוני עולם? וכמו אותה אשת ימין אנו שומעים גם חדשות לבקרים את ח"כי הציונות הדתית, זה בכה וזה בכה, כשהם מטילים דופי ומלעיזים על מרנן ורבנן.
להיכן הדרדרנו? האם בשם אידיאל כזה או אחר מותר לומר הכל? ראוי להוקיע את הדברים ואולי אף את דובריהם. סוד חוסנו של הציבור החרדי נעוץ בציות המלא לדעת תורה ובהתבטלות המוחלטת לעיני העדה.
