בדבריו על חנוכה מלמד המשפיע רבי אלימלך בידרמן יסוד מרכזי: ימי חנוכה הם ימי “מספר שמונה” – זמן שמעל הטבע. העולם נברא בשבעה ימים, ושבע מסמל הנהגה טבעית: יש עניים ועשירים, בריאים וחולים, דלתות פתוחות ודלתות סגורות. אבל שמונה הוא כבר מעל הטבע. כשאדם “נכנס לשמונה” – אין כללים: עני יכול להתעשר, חולה יכול להתרפא, ומה שנראה סגור נפתח. לא בגלל סיבות חיצוניות, אלא מפני שזכה להגיע למקום שמעל חוקי הטבע.
לכן הנס של חנוכה נמשך שמונה ימים: כדי ללמד שאלה ימים שבהם הקב״ה מנהיג את העולם בהנהגה ניסית. בלשון הגמרא “ביום ראשון מדליק שמונה” – לא האדם מדליק, אלא הקב״ה “מדליק” בעולם את כוח השמונה, מזיז את הלשונית בדלתות הסגורות: בפרנסה, בשידוכים, בבריאות. הנרות הונחו למטה מעשרה טפחים כדי לומר: גם מי שמרגיש נמוך, רחוק או “בחוץ” – שייך, ויכול להיכנס.
המדרש מדמה את חנוכה למלך שפתח את אוצרותיו יום אחד ואמר: “כל הרוצה – יבוא וייקח”. חנוכה אינו רק זכר לנס שהיה, אלא זמן לפעול ישועות בהווה. לכן אמרו חז״ל “לשנה אחרת קבעום” – מי שניצל את הימים הללו באמת, זכה ל”שנה אחרת”. ההדלקה, ההלל וההתבוננות בנרות מעוררים ניסים עכשיו, בזמן אמת.
עוד באתר:
ובחיבור לפרשת וישב מזכיר רבי אלימלך את ה”שלשלת” על המילה “וימאן” אצל יוסף הצדיק: התורה מלמדת שגדולה – בגשמיות וברוחניות – לא נבנית רק מעבודה מתמשכת, אלא מעצירה אחת נכונה באמצע היום. שמירת עיניים, שתיקה במריבה, “וימאן” אחד – זו השלשלת שמעלה את האדם למעלה־למעלה. וחנוכה הוא הזמן שבו כל אחד יכול לעשות את ה”וימאן” שלו – ולהיכנס לשמונה.
