את שיעורו על פרשת וישב פתח הרב ברוך רוזנבלום בדברי חז״ל, וכפי שמביא הטור בשם השלה הקדוש, כאשר חל מאורע בלוח השנה – שורשו הרוחני מצוי בפרשת השבוע שקודמת לו. ואכן, ברוב השנים פרשת וישב היא הפרשה שלפני חנוכה, ורבותינו חיפשו את נקודת המפגש שבין סיפור יוסף לבין חג האור.
שני חלומות – שני מועדים
הרב עמד על כך שהתורה מספרת על שני חלומות עיקריים של יוסף: חלום האלומות וחלום השמש, הירח והכוכבים. חז״ל מדייקים בלשון הפסוקים: בחלום האלומות נאמר "וישנאו אותו", ואילו בחלום השמש והירח נאמר "ויקנאו בו אחיו". הבית הלוי מסביר: כאשר מדובר בענייני פרנסה וחומר – שייכת שנאה; כאשר מדובר ברוחניות – שייכת קנאה, כמאמר חז״ל "קנאת סופרים תרבה חכמה".
על כך מוסיף הספר דברי יהושע חידוש נפלא: שני החלומות רומזים לשני מועדים – פורים וחנוכה. האלומות, המסמלות אוכל ומשתה, רומזות לפורים שהוא "ימי משתה ושמחה". לעומת זאת, השמש, הירח והכוכבים – כולם אור – רומזים לחנוכה, חג האור, שבו אין מצוות סעודה אלא הלל והודאה.
עוד באתר:
הדבר משתלב עם עומק הגזירות: בפורים ביקשו לכלות את הגוף – ולכן התיקון הוא אכילה. בחנוכה ביקשו היוונים להשכיח תורה ולפגוע בנשמה – ולכן הנס הוא באור, בנרות, ב"נר ה' נשמת אדם".
שני חטאים – שני שורשים
בהמשך הביא הרב את דברי ה"משך חכמה", המעמיד יסוד עמוק: כל החטאים שבין אדם למקום שורשם בחטא העגל, וכל החטאים שבין אדם לחברו שורשם במכירת יוסף. לכן, ביום הכיפורים אנו אומרים: "כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון" – סליחה על חטא העגל ומכירת יוסף גם יחד.
מכאן המשיך הרב לביאור גזירת היוונים: "כתבו לכם על קרן השור – אין לכם חלק באלוקי ישראל". מדוע דווקא שור? משום שהשור מסמל גם את חטא העגל – "וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב" – וגם את יוסף, שנאמר עליו "בכור שורו הדר לו". היוונים ביקשו לעורר מחדש את שני החטאים הללו ולנתק את ישראל מקדושתם.
הבור, הנחשים והמלכות
הרב הרחיב בסוגיית הבור שאליו הושלך יוסף – "והבור ריק אין בו מים, נחשים ועקרבים יש בו". כיצד ביקש ראובן להציל את יוסף דווקא באמצעות השלכתו לבור מסוכן? בין ההסברים שהובאו: נחשים אינם פוגעים בצדיק אם לא נגזר עליו מיתה מן השמים. כך דרשו חז״ל על רבי חנינא בן דוסא, וכך סמך ראובן על צדקותו של יוסף.
בספר תפארת יהונתן מתווסף רובד עמוק: יוסף חולם על מלוכה, ומלך בישראל נבחן תחילה בהתמודדות עם "חיות". כשם שדוד המלך נבחן באריה ובדוב לפני שנעשה מלך, כך יוסף נבחן בבור הנחשים. יציאתו בשלום היא אות למלכותו העתידית.
מעבר לכך, הבור רומז למצרים – "מאורת נחשים". כשם שיוסף ניצל מן הנחשים בבור, כך ניצל מן המצרים ומנע את שליטתם בו.
מסר לדורנו: מים בבור
בסיום חיבר הרב את הדברים למציאות חיינו. עם ישראל, אמר, מוקף "נחשים ועקרבים" – אויבים מכל עבר. ההבדל בין בור מסוכן לבור מציל הוא דבר אחד: מים. "אין מים אלא תורה". כל עוד הבור מלא מים – תורה, לימוד, קדושה – הנחשים אינם יכולים להזיק. כאשר חלילה הבור מתרוקן – הסכנה מתעצמת.
חנוכה הוא הזמן להוסיף אור, להרבות תורה, להודות ולהלל, ולתת צדקה – ובכך לחזק את ההגנה הרוחנית של עם ישראל. "הם רצו להשכיחך תורתך – ואנו מרבים תורה".
הרב חתם בתפילה שנרות החנוכה יביאו אור של תורה, בריאות, פרנסה וישועה לכל בתי ישראל, ויהיו הכנה לאורו של משיח צדקנו – "ערכתי נר למשיחי".
