סיפר לי השבוע, אחד מידידי הטובים..
"כל בוקר לפני שאני הולך לעבודה, יש לי מספר אנשים שאני אומר להם בוקר טוב, מדי יום ביומו, הראשון זה כמובן אשתי היקרה, שני המנקה רחוב מתחת לבנין, והשלישי, זה השומר שפותח לי את השער בכניסה לעבודה".
אמרתי לו: "כל הכבוד שאתה מקפיד על הארת פנים ליהודי, אבל מה קורה ויש בקרים שאתה לא פוגש אולי את המנקה רחוב מתחת לבנין, מה אתה עושה"?
עוד באתר:
אמר לי: "דבר אחד, מאוד מאוד מתבאס"..
ובאמת חשבתי על זה, וזה מסר לכל אחד ואחד מאיתנו, לא הארנו פנים ולא קיימנו מצווה של אהבת ישראל באותו יום, האם התבאסנו על כך"? "תפס אותנו"?
בואו ננסה רגע לפתוח את פרשת השבוע שלנו, במאמר פרעה ליוסף הצדיק ברגע שעשאו למלך:
"אני פרעה, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (מא,מד)
הבנו, עשית אותו למלך, יוסף הצדיק ע"ה היה חכם גדול ובטוח שהבין את גודל המעמד, אך מדוע היה חשוב לומר לו את זה?
כותב הגאון מרן המשגיח ר' ירוחם ממיר זצוק"ל (דבר תורה על הפרשה, בראשית, עמוד רצג):
"נפלאות אנו רואים, הרי ידועה הייתה שנאת המצרים לעברים, עד שאף סעודה משותפת נחשבה אצלם לתועבה, ואף שר המשקים, בשעה שהזכיר את יוסף לפני פרעה, תיארו כ"נער עברי עבד", אם כן לא חסרו לפרעה טענות ואמתלאות שיכשילוהו ויגרמו לו לדחות את יוסף ולא להעלותו לגדולה, אולם כיון שחכם היה, וכמשפט כל חכם אמיתי להודות על האמת – מיד שנגלתה חכמתו של יוסף לעיניו, גבר פרעה על שנאתו המושרשת והודה, אין נבון וחכם כמוך".
וממשיך עוד הרב זצ"ל ואומר: "ולא עוד אלא שמסר בידיו את כל ענייני המדינה על מנת שינהלם בחכמתו להצלת הארץ, ורק הכסא לבד הגביה מעליו, אף הושיבו במרכבת המשנה לעיני כל שריו ועבדיו, וכולם קראו לפניו "אברך", וכל ארץ מצרים נמסרה בידו עד שאמר: "בלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים".
"זו באמת מן הפליאות הכי נפלאות שהביאה לנו התורה לדוגמא" – סיים המשגיח – ולא כזאת, ואף לא מעין זאת נמצא בימינו, ראו מה בין ראשונים לאחרונים, אף בקרב האומות"!".
לכו תשאלו אנשים ברחוב, האם תרצו אי פעם בחייכם לדוגמא להיות פולטיקאים? אני מאמין שרובם יסרבו, ולמה? כי לא כולם רוצים להתלכלך בבוץ עם כל העולם ביחד, אלא פרעה היה חכם היה לו אינטרס עם יוסף, כי הוא גילה את החכמה האמיתית של יוסף הצדיק, והוא התייחס אליו מהלב, וידע להשתמש בה.
ביחד נבקש בואו לא נהיה פרעה, בואו לא נהיה אנשים שרואים את אהבת ישראל כדבר המובן מאליו ולאהוב אחד את השני, אפילו שאנחנו לא מכירים, אני לא חייב להכיר תמיד מישהו בשביל לאהוב אותו, אני יכול שלא להסכים לפעמים עם דעותיו, אבל לאהוב בגלל אנטרסים, לא כאן המקום, ובאמת כך היה פרעה האינטרסים שלו גברו על הדעה האמיתית, אבל בכל זאת הוא אהב, ובאמת "לא כזאת ואף לא מעין זאת מצאנו בימינו", כי בימינו אנו צריכים להתפלל להקב"ה שנזכה שדברים ישתנו לטובה באופן מלא ורק בקלות בעז"ה!
בואו ותשמעו סיפור מה זה לאהוב את השני, ללא כל מחשבה על עצמך, אפילו בשעה קדושה, הבה ונלמד דוגמא מעשית לחיים ממרן החפץ חיים ע"ה (מאיר עיני ישראל):
"סיפר הגה"צ ר' שמואל דוד וואלקין זצ"ל – בסוף יום כיפור כולם משולהבים ושקועים בתפילת נעילה, ודעתם במחשבות עילאיות של נעילת היום הקדוש ביותר בשנה.
ממש באותה שעה היה החפץ חיים ע"ה חושב ונותן ידו על אלו שהם חלשים וקשה עליהם התענית. ובחזרת הש"ץ היה מסתובב והולך בין הבחורים ומצביע ואומר: "אתה בחור חלש! אינך מחויב לחכות עד גמר תפילת נעילה, הזמן הראשון והמוקדם כבר הגיע, לך ואכול! וכן אתה… וכן אתה…", וכך הורה החפץ חיים לכל תלמיד שהכיר וראה בו שהוא חלש..
הלוואי שנלמד ולו במקצת, מהאהבת ישראל של החפץ חיים זצוק"ל..
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
