דוח מודיעיני שפורסם היום בעיתון הבריטי ה'סאנדיי טיימס' משרטט תרחיש קיצון בצמרת האיראנית: לפי הדיווח, המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, הכין תוכנית גיבוי לעזיבת המדינה אם גל המחאות יחריף או אם נאמנות כוחות הביטחון תתערער. התוכנית, כך נטען, כוללת מעבר מהיר למוסקבה בליווי של עד כ־20 בני משפחה ועוזרים קרובים.
על פי הפרטים, המודל שנבחר מבוסס על תקדים אזורי מוכר: בריחתו של נשיא סוריה לשעבר, בשאר אל־אסד, שנמלט מדמשק למוסקבה בדצמבר 2024, ימים ספורים לפני קריסת הבירה בידי כוחות האופוזיציה. הדוח מציג את התרחיש כ”נתיב מילוט” מוכן מראש, שנועד להבטיח המשכיות אישית במקרה של אובדן שליטה פנימי.
ברקע, ה'ניו יורק טייימס' דיווח כי בכירים בטהראן מודים שהרפובליקה האסלאמית פועלת כיום “במצב הישרדותי”. מקורות המעורים בדיונים סגורים אמרו שאין תוכנית מגובשת לבלימת המחאה, אין אופק ברור לשיקום הכלכלה, וגם לא מסלול ריאלי להסרת הסנקציות. התמונה המצטיירת היא של הנהגה מגיבה, לא יוזמת.
עוד באתר:
בימים האחרונים נרשמה שונות חריגה בקו הרשמי: הנשיא מסעוד פזשכיאן ניסה לרכך את הטון, להכיר בזעם הציבורי ואף אמר בפומבי כי “אין פתרונות קסם”. מנגד, לשכת המנהיג העליון ומוקדי הכוח הקשיחים – משמרות המהפכה ומערכת הביטחון – דוחפים לקו נוקשה יותר. חמינאי עצמו הזהיר מפני “מתפרעים” והטיל את האשמה על גורמים זרים.
המחאה החלה בבזאר הגדול של טהראן, בסיס תמיכה מסורתי של המשטר, והתפשטה במהירות ללמעלה מ־20 מוקדים. לצד הבירה, נרשמו הפגנות ועימותים גם באספהאן, שיראז, כרמנשאה וקאראג’. ביממות האחרונות הגיעו הדיווחים גם מפאסה שבדרום־מזרח המדינה, שם ניסו מפגינים לפרוץ לבנייני ממשל ונבלמו בידי כוחות הביטחון.
הצטברות האותות – דיבורים על מילוט, וידויים על “מצב הישרדותי” ופערים גלויים בין הדרג המדיני למוקדי הכוח – מעידה על לחץ גובר בצמרת. האם מדובר בהיערכות זהירה בלבד או בסימן מבשר לשבר עמוק יותר, זו שאלה פתוחה, שהתשובה אליה תתברר ככל הנראה בימים הקרובים.
