העיתון 'יתד נאמן', ביטאונה של דגל התורה, פרסם הבוקר מאמר ארוך וחריג בהיקפו בנושא חוק הגיוס. המאמר, שנכתב בשם “אחד הרבנים”, מציג קו ברור: תמיכה בהשתדלות פוליטית להסדרת מעמד בני הישיבות בחוק – מתוך טענה כי ההתנגדות לכך משמרת בפועל חוק גיוס מלא, פלילי ומסוכן לעולם התורה.
המאמר אינו מסתפק בהצגת עמדה הלכתית או פוליטית, אלא בונה תשתית רעיונית רחבה, תורנית והיסטורית, ומלווה בביקורת חריפה כלפי מסע תעמולה פנימי בתוך הציבור החרדי על ידי חוגי 'הפלג' וקהילות שונות בתוך 'אגודת ישראל', ש"ס וה'עדה החרדית'.
כבר בפתיחתו מציב המאמר מסגרת של עקבתא דמשיחא, תוך ציטוט נרחב מסוף מסכת סוטה, ומסביר כי הסכנה איננה רק חיצונית, תוך עקיצה מרומזת כלפי המפגינים נגד החוק: “שנינו בסוף מסכת סוטה כיצד ייראו הדורות שבסוף הגלות קודם ביאת המשיח… ‘בעקבות משיחא חוצפא יסגא… נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים’. מסדר דברי חז”ל מבואר שיש בתוך ה‘חוצפא יסגא’ מדרגות שונות… אך המדרגה היותר חמורה היא כשמטיפים מוסר ומכפישים לזקני הדור ורועיו, ויותר חמור מכך שעוד סותמים להם את הפה והם צריכים להיגרר אחרי הקטנים”.
עוד באתר:
בהמשך מגדיר הכותב את המצב הנוכחי כשלב חמור במיוחד: “אין כל ספק שאנו מצויים באחת מרגעיה הקשים והחמורים ביותר של עקבתא דמשיחא… אך יש בתוך כל זה חלק שכואב יותר מכולם: כאשר בתוך הרדיפות הקשות על עולם התורה, יש כאלו העוסקים יומם ולילה במסע תעמולה להוצאת לעז על מרנן ורבנן גדולי התורה שליט״א, מתוך בלבול רב והמון שקרים וכזבים, שאין לאף אחד זמן וכוח להפריכם.”
המאמר שב ומדגיש כי כל הדיון הציבורי מתנהל על בסיס מצג שווא: “הדבר הראשון שחובה להבין: הנושא איננו חקיקת חוק גיוס, כי חוק גיוס כבר קיים. ישנו כיום במדינת ישראל חוק המחייב לגייס את כל בני הציבור החרדי, את כל בני הישיבות, ללא יוצא מן הכלל… ועל כולם מוציאים רישומים פליליים, צווי מעצר וסנקציות כלכליות.”
ובהדגשה נוספת: “לא מדובר במשהו עתידי או תיאורטי. חוק הגיוס זה לא משהו שיקרה – אלא משהו שכבר קרה לצערנו.”
בהמשך פורש המאמר סקירה היסטורית ארוכה, המתארת כיצד לאורך עשרות שנים נשמר הסדר הדיחוי לבני ישיבות, וכיצד אי־הסדרת החוק הובילה למצב הנוכחי: “מאז הקמת המדינה היה הסדר של דיחוי שנתי למי שתורתו אומנותו, על פי הדרכתם הברורה של גדולי הדורות… רבותינו הזהירו באזהרות נחרצות שלא לערב בזה מי שאינם בני ישיבות, וכל עירוב שכזה הינו חורבן היהדות.”
ובהמשך הביקורת הפוליטית הפנימית: “על פי גורמים מסוימים שהפעילו לחצים פוליטיים, נמנעה בזמנו הסדרת החוק בטענה שיותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות. מרן זצוק״ל דחה זאת בשתי ידיים ואמר שיוכל בהחלט להיות גרוע הרבה יותר – וכך אכן הגענו למצב שבו כל צעיר חרדי מחויב גיוס.”
אחד הקטעים החריפים ביותר במאמר מופנה כלפי גורמים חרדיים המתנגדים לתיקון החוק: “אנו לא לפני גזירת גיוס – אנו עמוק בעיצומה של גזירת גיוס. לא באחוזים, אלא במאה אחוז. מי שצועק שלא לתקן את החוק, מבקש בפועל להנציח חוק גיוס לכל בני הישיבות, עם סנקציות פליליות, מעצרים ומניעת חירות.”
ובהאשמה חריפה במיוחד: “דרישה זו היא ממש דרישת הגרועים שבאויבי התורה. הם דורשים בדיוק את מה שדורשים שונאי ד’ – חוק גיוס שווה לכולם. האם השתגענו?”
המאמר מקדיש פרקים שלמים לתיאור הפגיעה המעשית: “הוכח לעין כל כי זרועות השלטון מונחות בעיקר על בחורים שאינם באים מהריכוזים החרדיים… צעירים מבני עדות המזרח וממסגרות קירוב, שיותר קל לשבור את רוחם. זהו אסון קיומי לעולם הישיבות.”
ובהקשר למעצרים: “רק מי שעוסק בכך יודע עד כמה הניסיונות במעצר קשים, ועד כמה הסכנה גדולה לחתימה על הצהרות גיוס. סיסמת ‘בזים למעצרים’ אינה יכולה להיאמר בשקט, שעה שיש רבים שעלולים ליפול.”
בסיומו, שב המאמר ומבהיר כי אין מדובר בפשרה אידאולוגית אלא בהשתדלות הכרחית בגלות: “אנו בגלות מרה, ואיננו יכולים ללכת בדרך של מרידה. דרכנו היא דרך רבותינו – השתדלות להסרת הגזירה, בצירוף תפילה ועמל התורה.”
ובאזהרה חדה: “כל מי שמונע את ההשתדלות להסרת הגזירה, גם אם כוונתו לשם שמים, נושא באחריות ישירה להחרבת עולם התורה ולהמעטת לומדי התורה מישראל.”
המאמר, שנכתב בשם “אחד הרבנים”, משקף קו אידאולוגי ברור של הנהגת דגל התורה: ניסיון להסביר לציבור כי תיקון חוק הגיוס איננו כניעה – אלא מאבק על עצם קיומו של עולם התורה, תוך עימות חזיתי עם קולות פנימיים המבקשים, לשיטתו, להותיר את המצב הקשה כפי שהוא.
