פתח תוכנית 'מדברים' הערב ב’קול חי’ הפך למונולוג כואב ובלתי מתפשר של יענקל’ה פרידמן, בעקבות האסון הקשה שבו נדרס למוות נער חרדי בן 14 בירושלים. פרידמן בחר לפתוח בדבריו של מאזין מבלגיה, גבריאל ליברמן, ששלח לו מכתב אישי וחשוף – והפך בעיניו למראה כואבת לחברה הישראלית כולה.
“הכאב על האסון גדול”, כתב ליברמן, “אבל הוא יושב על כאב עמוק יותר – הקרע בינינו”. פרידמן הקריא את הדברים והעמיק בהם דרך פרשת השבוע: שני המפגשים של משה רבנו – האחד עם מצרי המכה עברי, והשני עם יהודי המכה יהודי. “האויב מבחוץ מוכר לנו”, הסביר, “אבל יהודי שמכה יהודי – זה מה שמפיל אותנו באמת”. רש”י, הזכיר, מסביר שזהו שורש הגלות: לא השנאה מבחוץ, אלא הפירוד מבפנים.
מכאן עבר פרידמן לחשבון נפש פנימי נוקב. הוא הזכיר אירוע קודם של דריסת מפגינים בבני ברק, שהסתיים בנס ללא נפגעים, וסיפר כיצד גם אז – למרבה הזעזוע – נמצאו קולות חרדיים שהצדיקו את הנהג. “זה טירוף”, אמר. “איך הגענו למצב שבתוכנו יש מי שמצדיק דריסה של יהודים אחרים?”
עוד באתר:
בד בבד, פרידמן לא חסך ביקורת גם מהמפגינים עצמם. “אני לא מתווכח אידיאולוגית”, הבהיר, “אבל ללכת כך מול כלי רכב – זו סכנת נפשות. לא הייתי נותן לא לעצמי ולא לבן שלי לעשות את זה”. לדבריו, יש נהגים “מטורללים” שמוכנים לקחת את הסיכון – והמציאות מוכיחה זאת פעם אחר פעם.
עם זאת, פרידמן קבע חד־משמעית: “מה שקרה אתמול – זה רצח”. גם אם הנהג הותקף, קיללו אותו או ירקו עליו – אין שום הצדקה לדריסה. “אין לאף אדם רשות לקחת את החוק לידיים ולהרוג”.
הזעזוע הגדול ביותר, לדבריו, הגיע דווקא מהתגובות ברשת – בעיקר במגזר הכללי. פרידמן תיאר תגובות של שמחה על מותו של ילד, קריאות “כל הכבוד לנהג”, ואף הצעות לממן את הוצאות המשפט שלו. “איך הגענו למצב שבמדינת ישראל יהודים שמחים כשילד בן 14 נהרג?”, שאל בכאב. “גם אם הוא לא יהודי – אפשר לשמוח על מוות של ילד?”
מכאן עבר פרידמן לכתב אישום חברתי רחב: תהליך ארוך של דה־לגיטימציה לחרדים, של הצגתם כ”עלוקות”, כנטל, כבעיה לאומית. “ערוצי התעמולה הצליחו”, קבע. “נהיה לגיטימי לעצור לנו תקציבים, לשלול זכויות, ואפילו לדבר על שלילת זכות הצבעה לחרדים”. במציאות כזו, הזהיר, לא מפתיע שנהג מרגיש שיש לו “אומץ” לדרוס חרדים – כי “מה כבר יעשו לו?”.
לצד הכאב והזעם, פרידמן ביקש לחדד שני מסרים. הראשון – פנימי: “אנחנו חייבים למתן את השיח בינינו. מחלוקות תמיד היו ותמיד יהיו, אבל שנאה – לא”. השני – כלפי המדינה: האחריות, לשיטתו, מוטלת על מערכת שלמה – בג”ץ, היועצת המשפטית וגורמי ה”דיפ־סטייט” – שלטענתו הובילו לאווירה שבה דם חרדי נעשה זול.
את דבריו סיים בתחושת כאב עמוקה, אך גם בקריאה ברורה: לעצור, להסתכל פנימה, ולהבין שאם לא נשיב את האחדות – לא יהיה מי שיגן עלינו מבחוץ.
האזינו לדברים המלאים מתוך 'מדברים' בהגשת יענקל’ה פרידמן ב'קול חי':
