לא פסקה ישיבה: פרויקט מיוחד ב'קול חי' – מעלים על נס את התורה ולומדיה. את עולם הישיבות שהוקם בדם, יזע, דמעות ומסירות נפש של גדולי רבותינו שהעמידו תלמידים הרבה.
את המסע של ישיבת כנסת ישראל – חברון, אנחנו מתחילים בכפוף לשם שלה: חברון. בשנת תרפ"ד, גזירת גיוס מרחפת מעל תלמידי הישיבה הלומדים בסלבודקה שבליטא. 'הסבא' הגדול, רבי נתן צבי פינקל, מקבל החלטה נועזת: מעתיקים את המגדלור – שנוסד בליטא בשנת תרל"ז – לארץ הקודש, לעיר האבות חברון. חמש שנים בלבד לאחר מכן, בבוקר יום שישי, כ"א באב תרפ"ט, 24 בחורי חמד, מטובי המוחות של עולם התורה, נטבחים באכזריות. האויב בטוח: ישיבת חברון נמחקה, עולם הישיבות בארץ הקודש נגדע. אבל הוא לא ידע ש'לא פסקה ישיבה'.
שבועות ספורים אחרי הטבח, כשהפצעים עוד שותתים דם והבחורים מוגדרים כפליטים חסרי כל בירושלים, רבי יחזקאל סרנא לא נותן לממלכה להתפזר. בלי תקציב, בלי מבנה, תחת אבל כבד, הוא אוסף את השברים ומכריז: הלימוד מתחדש. ישיבת חברון קמה מעפר בבית הכנסת "אחווה" בירושלים, ומאוחר יותר קובעת את משכנה המפואר בשכונת גאולה.
עוד באתר:
המנגינה שרצו להשתיק בחברון, הפכה להמנון של עולם התורה כולו. לאורך השנים, ישיבות נוספות הוקמו על ידי רמ"ים וראשי ישיבות. כמו למשל ישיבת עטרת ישראל שנוסדה על ידי הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל שהיה ר"מ בישיבה, וחמיו, המשגיח הגאון רבי מאיר חדש. ראש הישיבה הגאון רבי הלל זקס הקים את הישיבה במודיעין עילית.
'לא פסקה ישיבה' – פרויקט מיוחד ב'קול חי':
משבעה תלמידים לאלפים: הישיבה שקמה מהאפר
הישיבה הגדולה בעולם: סיפורן של 200 שנות תורה
כשמדברים על ישיבת חברון, האסוציאציה הראשונה היא בדרך כלל שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית – מבית מדרשו של רבי חיים מבריסק. אבל מתחת לפני השטח, ה-DNA של חברון מעוצב, עד היום, על פי משנתו הייחודית של "הסבא מסלבודקה".
המאפיין הבולט ביותר הוא העצמאות. בחברון לא תמצאו תלות מוחלטת בשיעורים הרגילים. "הסבא" האמין ביכולת הביטוי העצמית של הבחור, וזה מתבטא בכך שכבר מהשנה השלישית – התלמידים לא שומעים שיעורים יומיים. הם לומדים לחלוטין בכוחות עצמם. העצמאות הזו מייצרת גם גיוון מדהים בתוך כותלי בית המדרש, כאשר כל אחד לומד ומלמד לפי דרכו. אבל חברון היא לא רק למדנות; היא בעיקר תרבות ומסורת. המנהגים כאן נשמרים בדקדקנות. העליות בשמחת תורה עדיין נמכרות במטבע הישן, והגבאי מכריז על השעה בתרגום מילולי מיידיש – "עשר אחרי חמש", במקום חמש ועשרה.
ואם נכון להשתמש במילה תרבות, אז אי אפשר לדלג על פס הקול. "הסבא" עודד שירה וניגונים עוד בליטא, והמסורת הזו מלווה את הישיבה. מיותר לציין את הלהיט "חינדאלע" – שיר שמקורו בכלל מערביי חברון של פעם, ועד היום מרקיד חתונות של הבוגרים.
גולת הכותרת היא כמובן נוסח התפילה של הימים הנוראים. הנוסח החברונאי, שהפך לנכס צאן ברזל בכל עולם הישיבות הליטאי, עוצב על ידי בעל התפילה הגאון הרב שלום שבדרון זצ"ל.
בשנת תש"כ, מתוך חזון להרחיב את גבולות הקדושה שכבר מנתה כ-250 תלמידים בגאולה, מעתיקה הישיבה את מקומה למשכנה הנוכחי והמוכר בגבעת מרדכי. מחורבן, לבניין. מבניין לקרייה ענקית. בתחילה נבנה בגבעת מרדכי בית המדרש המתאים ל500 תלמידים. אך עם השנים, הישיבה הפכה לאימפריה, והוקם בית מדרש חדש המכיל 1,600 מקומות.
מבית המדרש הקטן בליטא, דרך מרחץ הדמים בעיר האבות והקירות הצרים בשכונת גאולה, עד להיכל הישיבה הענק והמפואר של ימינו, חברון הפכה לאימפרייה רוחנית. ומי מנווט את המעצמה הזו כיום? על כסא הנהגת הישיבה יושבים ראשי הישיבה: חבר מועצת גדולי התורה מרן הגאון רבי דוד כהן, הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין, הגאון רבי שלמה כץ, והגאון רבי יוסף חברוני.
