הגאון רבי אביגדור נבנצאל, יצא בימים האחרונים בצעד נדיר הממחיש את כאבו העמוק על רדיפת עולם התורה, כאשר שיגר מכתב חיזוק אישי אל הבחור צבי פרקוביץ, מבחירי ישיבת פוניבז' השוהה בכלא הצבאי.
הבחור המופלג, בנו של דיין ומרביץ תורה נודע, נעצר בשבועות האחרונים לאחר שלא התייצב בלשכת הגיוס בהתאם להוראת גדולי ישראל. הידיעה על מעצרו של הבחור, המוכר בישיבתו כשקדן מופלג, עוררה צער עמוק אצל הגר"א נבנצאל. בשל כך בחר הרב לצאת במכתב אישי ומיוחד המבטא את הערכתו הרבה לעמידתו האיתנה של הבחור בלימוד התורה, ואף לחרוג ממנהגו ולהתבטא בחריפות נגד גל הגזירות המאיים על עולם התורה.
במכתבו, שנשלח באמצעות שליח מיוחד אל תוך הכלא הצבאי, פותח הגר"א נבנצאל בביטויי הערכה חסרי תקדים: "לכבוד הבחור החשוב והנעלה, מופלג בתורה ויראת שמים... שמעתי בצער רב שהושלכת לכלא ביד זדים על שקיימת חובתך להגות בדת תורתנו הקד' ולא התגייסת חלילה לצבא."
עוד באתר:
הרב ממשיך ומחזק את ידי הבחור העומד בפרץ: "על כן באתי לחזק רוחך ולאמץ לבך, אשריך שנתפסת על דברי תורה, אל תירא ואל תחת, כי התורה שהנך מקיימה עתה בעוני ובמצוק סופך לקיימה בעושר מתוך שמחה והרחבת הדעת."
בשלב זה, עובר זקן הפוסקים – שאינו נוהג להתבטא בנושאים פוליטיים או ציבוריים – וכותב ביטויים חריפים יוצאי דופן כלפי הגורמים הפועלים לגיוס בני הישיבות: "ואותם הקמים על לומדי התורה, את כולם ישא רוח יקח הבל". את מכתבו מסיים זקן הפוסקים בברכה נרגשת: "והחוסים בה' ינחלו ארץ ויירשו הר קדשו במהרה בימינו אמן, ויתקיים בך 'מן המצר וגו' ענני וגו'".
המכתב המטלטל עורר התרגשות עצומה בקרב עשרות העצורים והמוני בני התורה. בסביבת הרב מציינים כי חריפות הביטויים במכתב, ובפרט ההתייחסות לאלו הקמים על לומדי התורה, מבטאת את גודל השעה ואת החובה המוטלת על בני התורה לעמוד איתנים בפני הניסיונות הפוקדים אותם.
צעד זה מצטרף לקו ההלכתי התקיף של הרב נבנצל. בחודש אלול אשתקד, פרסם הגר"א נבנצאל גילוי דעת היסטורי שהבהיר כי אין מקום לפשרות בנושא הגיוס: "ברצוני לגלות דעתי, שגם בחור חרדי שלצערינו אינו לומד תורה, לא יתפתה להתגייס לצבא, גם לא למסגרות שהוקמו שם עבור חרדים, וכפי שהורו גדולי ישראל", כתב אז הרב.
הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בבן עליה השוקד על תלמודו בהתמדה רבה. המכתב הנוכחי משרטט קו ברור ובלתי מתפשר: עולם התורה אינו נרתע מגזירות וממעצרים. המילים "אשריך שנתפסת על דברי תורה" מהדהדות ומבהירות כי דעת התורה נותרת איתנה כצור חלמיש: התורה היא חיינו, ואורח חייו של הבחור החרדי אינו נתון למשא ומתן – גם לא מאחורי סורג ובריח.
