עדויות מזעזעות

דיווח: לפחות ארבעה יהודים נרצחו בטבח האכזרי באיראן

דיווחים קשים מציגים תמונה קשה במיוחד של התנהלות כוחות הביטחון האיראניים במהלך גל המחאות במדינה. על פי הדיווחים, בין הקורבנות נמנים גם לפחות 4 יהודים, שכרגע לא ברור אם השתתפו בהפגנות

שמעון כץ

ז' בשבט תשפ"ו, 25/01/26 18:43

א+

א-

המחאות באיראן | צילום: רשתות חברתיות, שימוש לפי סעיף 27א'

עדויות חדשות שפורסמו היום (ראשון) על ידי כלי התקשורת האופוזיציוני "איראן אינטרנשיונל" מציגות תמונה קשה במיוחד של התנהלות כוחות הביטחון האיראניים במהלך גל המחאות במדינה. על פי הדיווח, מספר ההרוגים הכולל במהומות חצה את רף 36,500 בני אדם. על פי דיווח של עמית סגל, בין הקורבנות נמנים גם לפחות ארבעה יהודים, שכרגע לא ברור אם השתתפו בהפגנות.

לפי הדיווח ב"איראן אינטרנשיונל", רופאים ואחיות העובדים בבתי חולים בטהרן מסרו עדויות שלפיהן פצועים שנזקקו לטיפול רפואי נלקחו מבתי החולים על ידי אנשי ביטחון, וחלקם הוצאו להורג לאחר מכן. שתי אחיות סיפרו כי במהלך פינוי פצוע מאחד ממוקדי העימות במערב טהרן, נכנס איש ביטחון לאמבולנס וירה בצעיר פעמיים מטווח קצר. לדבריהן, הצעיר היה פצוע קשה והוכה קודם לכן, ומצבו הוגדר כחוסר הכרה חלקי. רופא בכיר מאותו בית חולים אישר את גרסתן והגדיר אותה כאמינה.

עדויות נוספות מצביעות על דפוס פעולה רחב יותר: אזרחים שנעצרו בבתיהם מבלי שהשתתפו בהפגנות, ומשפחותיהם הוזמנו בהמשך למרכז הזיהוי הפלילי בעיר כהריזאק כדי לאסוף את גופותיהם. במקרים אחרים דווח כי אנשי ביטחון התחזו לשליחים, דפקו על דלתות בתים – וירו בדיירים למוות לעיני בני משפחותיהם.

עורך דין בכיר המתגורר באיראן, שביקש לשמור על עילום שם, תיאר את המצב במדינה כ"משבר זכויות אדם בינלאומי". לדבריו, חוסר השקיפות בנוגע למספר העצורים, מיקומם של מתקני הכליאה ומצבם הרפואי והמשפטי של האסירים, מעלה חשש כבד להפרות שיטתיות וחמורות של הדין הבינלאומי.

אותו עורך דין הוסיף: "דיווחים לא רשמיים מצביעים על כך שעשרות אלפי אנשים נעצרו, ומשמרות המהפכה או כל מוסד ביטחוני שמחזיק בהם יכולים להרוג כמה אנשים שהם רוצים, לשלוח את גופותיהם לכהריזאק או לחדרי מתים אחרים ולטעון שהם נהרגו ברחוב".

עוד עולה מהדיווחים כי משפחות רבות נדרשו לשלם סכומי כסף גבוהים עבור החזרת גופות יקיריהן, תחת מה שכונה "דמי ירי" – תשלום עבור הקליעים שמהם נהרגו בני המשפחה. במקרים מסוימים, כך נטען, סירב המשטר להכיר בהרוגים כמפגינים, ואף זיהה אותם כאנשי בסיג', במטרה להציג לעולם מצג שווא של אלימות מצד האזרחים ולא מצד השלטון.