הדולר ממשיך להיחלש מול השקל, והבוקר (שלישי) נסחר סביב 3.09 שקלים – רמה שלא נראתה זה שנים. מדובר בירידה חדה שמציבה את המטבע האמריקני באחת מנקודות השפל המשמעותיות שלו מול השקל מאז תחילת העשור הקודם.
ההתפתחות הזו מעלה מחדש שאלה שחוזרת כמעט אוטומטית בשוק ההון: מדוע בנק ישראל אינו מתערב, למרות הפגיעה ביצואנים והתחזקות חריגה של השקל. אלא שבנק ישראל, כך עולה מהנתונים והניתוחים, אינו “נרדם בשמירה” – אלא פועל במציאות שבה הכלים המוניטריים המסורתיים איבדו מכוחם.
הכלי המרכזי, הריבית, כמעט ואינו משפיע עוד על שער החליפין. גם לאחר שתי הפחתות ריבית רצופות שביצע בנק ישראל, הדולר המשיך להיחלש. לפי הערכות שמובאות בכלכליסט, שינוי של אחוז שלם בריבית משפיע כיום על שער הדולר בכ־10 אגורות בלבד – השפעה שולית ביחס לכוחות שפועלים בשוק.
עוד באתר:
בניגוד לעבר, זרמי ההון אינם מונעים מהפרשי ריביות קצרים אלא משיקולים רחבים יותר: סיכון כולל, יציבות פיננסית, מבנה הכלכלה ותחושת אמון. כך למשל, פרמיית הסיכון של ישראל, כפי שהיא נמדדת באמצעות חוזי CDS לחמש שנים, נותרה יציבה יחסית מאז סוף 2025 – נתון שתומך בהתחזקות השקל.
גורם מרכזי נוסף הוא שוק ההון המקומי. ניתוח שמצוטט בכלכליסט מצביע על כך שכשני שלישים מהייסוף האחרון של השקל מוסברים בזינוק בבורסה בתל אביב. מדד ת״א־35 טיפס בחודש האחרון בכ־10%, וכניסת ההון לשוק המקומי מתורגמת כמעט אוטומטית לביקוש לשקלים.
גם מבנה המשק משחק תפקיד. לישראל עודף מתמשך בחשבון השוטף, בעיקר בזכות יצוא שירותים, לצד השקעות זרות ישירות בהיקפים גדולים – בעיקר בהייטק. אלו אינם כספים ספקולטיביים, אלא השקעות ארוכות טווח שמחזקות את המטבע המקומי.
בשורה התחתונה, אין כשל שוק, אין קריסה של נזילות ואין תנודתיות חריגה – ולכן אין לבנק ישראל עילה מקצועית להתערבות בשוק המט"ח. המשמעות היא שההתמודדות עם שקל חזק אינה עוד עניין מוניטרי, אלא ממשלתי: פריון, רגולציה, תשתיות ועלויות ייצור. דולר של 3.09 שקלים אינו תקלה – אלא סימפטום של כלכלה חזקה, שמדיניות הממשלה מתקשה להדביק את קצב השינוי שלה.
