ה'אנוסים' שמפחדים לדבר – ויכריעו את הבחירות הקרובות

במערכת הפוליטית הישראלית, שבה כל קול נספר והקלפי היא השופט האולטימטיבי, יש שכבה נסתרת שתכריע את הבחירות הבאות: "האנוסים הפוליטיים".

אלו לא סתם מצביעים מתלבטים, אלא אנשים שחיים תחת לחץ חברתי כבד, מחייכים כלפי חוץ ומצביעים בסתר כלפי פנים. כמי שמנתח את המפה האלקטורלית כבר שנים, אני רואה איך החרם של "גוש רק לא ביבי" יצר בדיוק את הכוח הזה – והוא עומד להתגלות בקלפי.

נתחיל בעובדות: החרם, שהתחיל כפסילה אישית של נתניהו, הפך למכונה של נידוי קולקטיבי – הביביסטים, ערוץ 14, המשיחיים, הסחטנים. הוא ניסה לבודד ולהדיר לא רק מנהיג, אלא מיליוני ישראלים. את בוחרי הימין שהיו בעיניהם "ישראל השנייה",

עוד באתר:

סדרנים במקום שוטרים

בצלאל קאהן לדובר: "לא יעזור, אנשים כמהים לר' שימען"

בצלאל קאהן

שוב מתעתעים באיראנים?

היעדים הושגו: השר רוביו מכריז על סיום מבצע "זעם אפי"

יוני שניידר

מזל טוב

שמחה מרובעת: הורי הרביעייה חבקו רביעייה נוספת

נתי קאליש

העירייה תוקפת

סערה: שוטר חנק את הרב והשכיב אותו על הרצפה

יואב צור

אבל בתוך המחנה הסגור והבועה של המחרימים, נוצר עיוורון סטטיסטי: הם לא רואים את הצמיחה של המחנה הנגדי, את השינויים, ההתגבשות ובניית הראקציה. הם עדיין משכנעים את עצמם ומאמינים שהצד השני "עוד רגע קורס" – הרי הוא לא מצליח לקבל יותר מ 51 מנדטים כבר שלוש שנים. זו טעות אסטרטגית קלאסית – הם לא מחרימים רק קבוצה פוליטית, הם מחרימים את המציאות, שמתהפכת בינתיים עליהם.

והנה הדרמה: החרם האגרסיבי יצר "אנוסים" בתוך הגוש שלהם עצמם. אנשי מעמד בינוני, אקדמאים, בעלי מקצועות חופשיים בצפון תל אביב או בפרברים, רובם דור שני לבוחרי ליכוד מסורתיים – הם יושבים בארוחות ערב, מהנהנים לדברי הבלע נגד "הביביסטים", רק כדי להימנע משיימינג. בסתר ליבם, הם עייפים מהקיצוניות, מזדהים עם הזהות היהודית, רואים איך ההתנשאות משתקת את המדינה, ואוהבים את משפחתם הרחבה שמוחרמת. אלה "האנוסים" שמזדהים עם המחנה הלאומי, רעיונותיו ומדיניותו ובוחריו, אבל פוחדים מהחרם החברתי בסביבתם החברתית ובמקומות העבודה.

הם שונים מ"האנוסים של הצד השני" – אותם ימנים ממלכתיים לכאורה, שרים או ח"כים ש"כלואים" בקואליציה – אלה במצב אחר. הם לא מפחדים, הם מדברים וזוכים לחיבוק תקשורתי בדרכם למחנה הליברלי, אותם אנו רואים ושומעים.

אבל האנוסים האמיתיים הם אלה שמפחדים להודות בקול רם. החרם עליהם רק מחזק את הימין, הופך אותו למלוכד ונחוש יותר.

ביום הבחירות, מאחורי הפרגוד, הכל משתנה. שם אין שיימינג, אין נידוי – רק קולות חופשיים. ה"אנוסים" מהגוש המחרים יפסיקו לפחד, והמוחרמים יגיעו עם תחושת שליחות. הם יהיו אלה שיכריעו את הכף, כי החרם לא בודד את הימין – הוא בנה לו צבא סמוי. זו "גלולת הרעל" שהמחרימים בלעו בעצמם, והתוצאה? מפלה אסטרטגית שתשאיר את התקשורת משתאה: "איך לא ראינו את זה בא?"