אמש (שני) בשעה 22:45, נסיעה שגרתית בכביש המחבר את שכונות צפון ירושלים לכביש 443 הפכה לרגע של תדהמה עבור תושב האזור. עד ראייה תיעד במצלמתו מציאות בלתי נתפסת באזור התעשייה עטרות: תשתית ביטחונית שנבנתה בהשקעה של מיליארדים נפרצת בתוך דקות ספורות, בעזרת אמצעים פרימיטיביים כמו חבל וסולם מאולתר. התושב ההמום שיתף בתחושותיו הקשות: "עדיין לא התאוששתי מההלם למה שנחשפו עיניי ומצלמתי".
הסכנה הגדולה ביותר העולה מהתיעוד אינה עצם המעבר הבלתי חוקי, אלא אובדן השליטה המוחלט של מערכת הביטחון. ברגע שגדר ההפרדה נפרצת בצורה כה סיסטמטית, המערכת מאבדת את "העיניים" שלה בשטח, והגבול הדק בין מבקשי עבודה תמימים למפגעים פוטנציאליים מיטשטש לחלוטין. כפי שמתריע הטקסט, הפרצה הזו היא נכס אסטרטגי לגורמי טרור: "היכן ששב"ח עובר כדי לעבוד, מחבל יכול לעבור עם מטען או נשק".
בעוד שאזרחים ופועלים חוקיים נדרשים לעבור בידוק קפדני, המסתננים עוקפים בקלות את המעברים המוסדרים הכוללים אמצעי זיהוי ביומטריים, בדיקות רקע ושיקוף. התוצאה הישירה היא כניסה חופשית של גורמים עוינים ללב המדינה ללא שום עקבות או רישום. התמונות של דמויות מדלגות מעל החומה באין מפריע משדרות מסר ברור של חולשה ושחיקת ההרתעה הישראלית.
עוד באתר:
המחדל המתמשך יוצר פגיעה אנושה בתחושת הביטחון של אזרחים הנוסעים בכביש עטרות או עובדים באזור התעשייה. המחסומים הפיזיים הפכו ל"בדיחה שנפרצת בשידור חי", והמחשבה ש"כל אחד יכול להיכנס" מייצרת חרדה קיומית ופוגעת בשגרת החיים התקינה באזור ירושלים רבתי. התושבים חשים כי מדובר בהפקרת הציבור וכי הכתובת כבר רשומה על הקיר.
לסיכום, התיעוד מעטרות משמש כקריאת השכמה מהדהדת למקבלי ההחלטות. המסקנה העולה מן השטח ברורה וכואבת: "חומה ללא אכיפה היא רק קיר בטון, וגדר ללא נוכחות היא אשליה של ביטחון". ללא סגירה מיידית של הפרצות באמצעים טכנולוגיים ונוכחות פיזית מתמדת, האירוע הביטחוני הבא בתוך ערי ישראל הוא רק עניין של זמן, שכן הביטחון נפרץ שם בכל לילה מחדש.
