בשבועות אלו מציינים קהילות הקודש את 'שבת טהרינו' להתחזקות נגד פגעי הטכנולוגיה. בימים אלו פורסמה הקלטה מצמררת משיחתו של מרן האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויזניץ זצ"ל בשנת תשמ"ג נגד כניסת הטכנולוגיה לבתים, במושגים של אותם הימים.
"אדם עמל לפרנסתו רוב שעות היום, מתייגע וטורח למחייתו. כשהוא שב לביתו, הוא מבקש לנוח מעט, 'להעביר את הזמן'. בעבר היו שומעים מעט רדיו, חדשות מהעולם, אך אז הגיעה 'המציאה החדשה', חנות חדשה נפתחה ובה הטלוויזיה. כך שורפים את הזמן בעולם הזה. והיכן היא עבודת הבורא? היכן עבודת המידות? האם נזכרים להיות עבדי ה' רק כשהזקנה קופצת, בגיל שמונים או תשעים? האם אז מתחילים לעבוד את השם? כך זה עובד?".
"יהודים יקרים, האם אתם סבורים שישנה איזו "מכונה חשמלית" ליראת שמים? האם ניתן להכניס את התקע לשקע, ללחוץ על כפתור, ומהיום למחר נהיים יראי שמים? על יראת שמים צריך לעמול הרבה! יש להשקיע יגיעה רבה, לילות וימים, עד שזוכים להיות עבד ה'. זה לא פועל בלחיצת כפתור. לא המציאו עדיין מכונה כזו בעולם, שרק מכניסים את התקע וכבר נכנסת יראת שמים לראש, כבר נכנסות מידות טובות, כבר נכנסת קדושה. זה לא הולך כך. צריך הרבה "ללוש" את הנפש בעבודת הבורא ובעמל התורה. ומנין יהיה לאדם זמן לכך, אם הוא צריך לעבור את כל "סדר היום" של המכשירים הללו?".
עוד באתר:
"אתם טוענים: "זה רק בשביל הילדים". דעו לכם, כל אחד הוא ילד. גם האבא הוא סוג של ילד, גם הוא צריך לחנך את עצמו. בזמן הזה שיושבים מול המכשיר, האם לא עדיף להתבונן במאמר חז"ל קדוש? באימרה טהורה? ללמוד 'חובת הלבבות', 'ראשית חכמה' או 'מסילת ישרים'? וכי זה לא ערב יותר לנפש? האם דברי רבי ישראל מסלנט אינם מתוקים יותר? האם אין בזה תועלת גדולה יותר לנשמה מאשר מה שמציעה הטלוויזיה? בכל יום לא מפסיקים לנסות ולהמציא מכשירים חדשים, רק כדי להסיח את הדעת מתורת השם ומעבודת השם, כאילו שאי אפשר לחיות בלעדיהם. וכיצד חיו הדורות הקודמים שלא הייתה להם טלוויזיה? הם בכלל לא חיו? אדרבה, הם חיו טוב יותר. מדוע אדם מניח לעצמו להשתטות ולהתפתות אחר הבלים ושטויות שגוזלים ממנו את הנפש ואת הנשמה?".
"כמה חורבן הדבר מביא. יושב אבא, יהודי ירא שמים, ומבקש רוצה נחת מילדיו. הוא מתפלל: "יהי רצון שאזכה לנחת רוח". איזה נחת הוא רוצה? נחת יהודית. הוא עושה את ה'יהי רצון', אבל באותה נשימה הוא מכניס לתוך ביתו את הטלוויזיה, רחמנא ליצלן, ועדיין מצפה לרוות נחת. כיצד זה מסתדר? זה חי ביחד? הרי עושים את ההיפך הגמור ובכל זאת רוצים תוצאה של נחת יהודית. כל אחד מבין את האבסורד, אבל הטיפשות גוברת. הכתוב אומר "השבתות וישבת בבתיכם", אבל בפועל מכניסים הביתה את כל ה"חמץ" שמטמטם את הראש. סיפר לי יהודי אחד, ששמע מרופא, אדם חילוני לגמרי, שאמר לו: "אני וחבריי הוצאנו את הטלוויזיה מהבית". שאל אותו אותו יהודי: "מדוע? הרי אתה אדם חופשי". ענה הרופא: "ראיתי שהילדים נהפכים לעצבניים (נרווים). אינני יודע מה קורה אצל אחרים, אבל אני רוצה שהילדים שלי יהיו בני אדם טובים יותר, לכן זרקתי את זה". אם גוי או אדם חילוני מבינים שזה הורס את המוסר של האדם, את הנפש, קל וחומר בן תורה".
"מה רואים שם? שורפים זמן על דברים בטלים, על היזקים וסם המוות לנשמה. ואחר כך לא מבינים למה אין נחת יהודית. זה לא הולך ביחד. מי שרוצה נחת יהודית, חייב להשליך את הדברים הללו מביתו. עלינו לקדש את הבית, לקיים "ובערת הרע מקרבך", לזרוק את מה שמלכלך את הבית. זהו דבר שב"קום ועשה". אל תהיו "שב ואל תעשה" ותכניסו עבירות הביתה. בכוחנו להעמיד דורות ישרים, דורות קדושים, לרוות נחת מכל יוצאי חלצינו. זוהי התכלית של בריאת האדם בעולמו".
