רב העיר הבטיח והישועה הגיעה: סיפור ניסים מחזק ומעוררת השתאות התרחש לאחרונה בעיר החרדית ביתר עילית, שמראה את הכח הגדול של שמירת השבת כהלכתה.
האברך החשוב ר' חיים יוסף ברנדווין מחסידי באיאן בביתר עילית ציפה מזה 11 שנים לפרי בטן. השנים נקפו והישועה בוששה מלהגיע, עד הנס הגדול שאירע ביום שני האחרון, ט"ו בשבט אז חבק את בנו הבכור.
"הכל התחיל לפני כשנה וחצי" מספר ר' חיים יוסף ל'אמס'. "קרה מקרה מאוד מצער של אישה שנפגעה קשות בתאונת דרכים שאירעה דקות לפני שבת בביתר עילית. נהג שנסע במהירות מופרזת פגע בה ופצע אותה קשה".
עוד באתר:
"או אז החליט רבה של ביתר עילית הגאון רבי חיים וייס, שיש לעשות סוף לתופעה הזו" מוסיף הרב ברנדווין לספר. "הרב החליט שהגיעו מים עד נפש, גם החילול שבת המחפיר שנהגים נוסעים בדקות של השקיעה ברחובות העיר, וגם המקרה המזעזע של התאונה שאירעה בעקבות כך, הובילו להחלטה ששערי העיר ייסגרו 20 דקות לפני השקיעה בכדי למנוע את הישנות המקרה".
"ההחלטה התקבלה בגיבוי מלא של כלל רבני העיר, שחידדו את הצורך להעמיד שומר מאנ"ש שיפקח על כך שרכבים לא נכנסים ולא יוצאים מהעיר 20 דקות לפני השקיעה. היו כמה אברכים שהתנדבו למשימה, ואני הייתי ביניהם".
ר' חיים יוסף מספר ל'אמס' איך התגלגלה הישועה שלו: "באחד מימי השישי, עמדתי בשער העיר, והגיעו כמה רכבים שלא נתתי להם להיכנס. הם החלו לצעוק עליי, ואני השבתי להם שזו הוראה של רב העיר, ואני רק מיישם אותה. זה לא ממש עניין אותם, והם המשיכו להטיח בי קללות ועלבונות והסריטו אותי".
לאחר שהופצו הסרטונים, החליט ר' חיים יוסף שזה לא בשבילו, וגמלה ההחלטה בליבו לעזוב את התפקיד. "בשבוע שלאחר מכן, לא הייתי אמור לשמור על שערי העיר, היה אמור לעשות את זה אברך אחר. בליל שישי, הגבאי של הרב וייס חייג אליי, ואמר לי שאני הולך מחר לשמור על השער".
"השבתי לו בנימוס, שאני לא מסוגל לעבור את הבריונות האלה" הוא מספר. "הוא ענה לי, שאם צריך הוא יבקש פשוט מהרב וייס בעצמו שיתקשר אליי ויחזק אותי לעשות את זה. ואני אמרתי לו שלא יטריח את הרב ואני יילך למרות הביזיונות".
ר' חיים יוסף מתאר כיצד הביזיונות רק התגברו. "באותו השבוע שלא הייתי אמור להיות והלכתי, הגיעו שוב כמה רכבים אחרי שהשער נסגר, ושוב החלו לצעוק עליי ולבזות אותי. באחד הרכבים הייתה אישה שטענה שהיא עורכת דין ובעלה רופא שחזר ממילואים, והחלה לצעוק עליי ולצלם אותי. אני הסברתי לה בנועם, שזו החלטה של רב העיר, שהתקבלה לאחר תאונה שקרתה בעיר, והם ברוך ה' אנשים בריאים שיכולים לרדת כמה דקות ברגל לכבוד השבת".
כאן מחדד בן שיחנו מסר חשוב ועונה לביקורת שהופנתה נגדו על סגירת העיר גם בפני מקרי חירום. "הסרטון שפורסם הגיעה לאלפי צופים, זה לא הפריע לי כי לרוב מי שאני מכיר אין אמצעי מדיה. אך במקום עבודתי היו כמה שיש להם, והם זיהו אותי והחלו לשאול מה זה ועל מה זה. וזה ממש גרם לי לאי נעימות, אך הסברתי לכולם שיש נוהל מאוד ברור למקרי חירום חלילה, והגוי של שבת מטפל בזה. אם יש יולדות או חולים, הכל טופל במסירות על ידי פראג' הגויים של שבת המיתולוגי. כל מה שיוחס לי כביכול התעלמתי ממקרי חירום זה שקר וכזב".
בשלב זה החליט ר' חיים יוסף שהוא לא מסוגל יותר, אך כאן חלה התפנית והישועה: "אמרתי לגבאי של רב העיר שהגיעו מים עד נפש. אני לא עושה את זה יותר. זה גורם לי לביזיונות נוראיים ואני לא עומד בזה. הגבאי אמר שהוא יעביר את הדברים לרב. הרב שמע את טענותיי, אך אמר לי שעליי להמשיך ביתר שאת לשמור על קדושת השבת למרות הכל".
"הרב לא הסתפק בלומר לי את זה" אומר ר' חיים יוסף. "הוא כתב לי מכתב מיוחד, בו הביא את דברי המשנה ברורה ש"מזהירי השבת יזכו לבנים תלמידי חכמים" ואמר לי שכל שכן אני, שלא זכיתי לילדים עדיין, בוודאי הזכות של שמירת השבת תעמוד לי ואפקד בפרי בטן".
"הדברים של הרב עודדו אותי, ואכן תוך זמן קצר נפקדנו בזש"ק" הוא מספר בהתרגשות. "במשך כל הזמן הזה הייתי צריך הרבה רחמים וישועות, ואשתי עודדה אותי להמשיך ללכת לשמור על השערים בכדי שזה יהיה לנו לשמירה, וכך עשיתי, המשכתי ללכת למרות שפרסמו את התיעודים שלי ברבים וזה גרם לי לעגמת נפש מרובה".
ביום שני האחרון, ט"ו בשבט, הישועה הגיעה. ר' חיים יוסף ורעייתו חבקו בן זכר לאחר 11 שנות ציפייה. "הרגשתי שזה בזכות המצווה של שמירת שבת והביזיונות שעברתי. אני מקווה מאוד שהסיפור הזה יחזק את הציבור הן בשמירת השבת כהלכתה והן באמונה שלימה בקב"ה". הוא מסכם.
שמחת השלום זכר תתקיים בליל שבת בקלויז דחסידי באיאן ברחוב רבי עקיבא בביתר עילית.
בעקבות סיפור הניסים יצאו רבני ביתר בקריאה נוספת השבוע לכבד את השבת ולא לנסוע כלל ברחבי העיר מ 15 דקות לפני השקיעה.
