בראיון טעון בתוכנית ׳משדר הצהריים׳ בהגשת יענקל׳ה פרידמן ב׳קול חי׳, התארח פרופ’ משה כהן־אליה (משפט חוקתי) ושרטט תרחיש קודר לעימות חזיתי בין הממשלה לבג״ץ. לדבריו, ישראל כבר מתקרבת לאזורי “משבר חוקתי”, אבל מי שמדמיין מהלך של אי־ציות מצד הממשלה – צריך להבין קודם מי באמת מחזיק את הכוח בשטח: לא השרים והכנסת, אלא שדרת הפקידות והמערכת המשפטית שמפעילה אותה.
כהן־אליה השיב לשאלת המראיין על עימות ישיר בין הרשות השופטת לרשות המבצעת והמחוקקת, וטען שהימין נמצא בדילמה: מצד אחד יש תחושת תסכול ורצון “לשבור את הכלים”, מצד שני – אי־ציות לבג״ץ עלול להתגלות כצעד חסר תוחלת.
הוא הסביר זאת במונחים של “כוח מאחוריך”: אם היועצת המשפטית לממשלה תנחה את מפכ״ל המשטרה לא לציית לשר לביטחון לאומי – או אם תונחה הפקידות הבכירה לא לציית להנחיות הממשלה ולהעדיף פסיקות בג״ץ – בפועל המערכת תיטה לציית לבג״ץ. מבחינתו, זה הופך תרחיש של אי־ציות ממשלתי ל”הפסד ודאי”, שבסופו הממשלה תגלה שהמדינה “עובדת מעל הראש שלה”.
עוד באתר:
במהלך הראיון עבר כהן־אליה להתבטאויות בוטות במיוחד על נציב שירות המדינה הרשקוביץ. הוא טען שהנציב נעדר “עמוד שדרה”, אינו מסוגל לעמוד מול המערכת המשפטית, ולשיטתו זו גם הסיבה שהמערכת “שמחה שהוא נמצא שם”. הוא אף טען שהימין צריך דמויות אחרות – כאלה שמבינות את המנגנון מבפנים ויודעות “להילחם עליו”.
כשיענקל׳ה העיר שמדובר במינוי של נתניהו, כהן־אליה ניצל זאת כדי להצביע על נקודת חולשה של ראש הממשלה: “מדינאי משכמו ומעלה”, אך חלש במינויים בכל הקשור למאבק מול מה שכינה “דיפ סטייט”.
לצד הפסימיות ביחס לאפשרות של אי־ציות, כהן־אליה הציג אופק זמן ברור יותר לשינוי במערכת: לדבריו, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה צפויה לסיים את תפקידה בפברואר 2028, וחצי שנה לאחר מכן גם השופט יצחק עמית אמור לסיים תפקיד (לשיטתו). הוא תיאר את השנתיים הקרובות כתקופה של “לסחוב”, שבמהלכה צפויות בחירות והמשך עיסוק בזירות אחרות – כולל המלחמה.
באותה נשימה הוא הטיל ספק בכך שמינויים עתידיים ישנו את הכיוון, וטען שגם אחרי חילופי תפקידים לא בטוח שייבחר מועמד שמרני יותר, משום שלשיטתו יש מנגנונים ווועדות שמייצרות “רוב מובנה” למחנה המשפטי־אקטיביסטי.
כשהמראיין שאל האם בג״ץ והמערכת המשפטית יחששו מצעד שייתפס כהפיכה שלטונית, כהן־אליה דחה זאת בביטול וטען שהם אינם נרתעים. הוא הציג את אנשי ההנהגה המשפטית ככוחניים, והוסיף שהוא מכיר אותם היטב “כמי שבא מהשמאל”.
הוא סיפר שהיה מעורב בניסיונות פשרה ובחיבורים בין גופים שונים, אך לטענתו מי שחסם באופן שיטתי כל ויתור על כוח היה “מחנה היוריסטוקרטיה” – ואף נקב בשמות של בכירים במערכת המשפט בעבר ובהווה.
כאן הגיע הרגע החריג ביותר בראיון: כהן־אליה הציג יוזמה להחתמת עצומה ציבורית הקוראת לנשיא ארה״ב דונלד טראמפ להטיל סנקציות אישיות “משתקות” על בכירים בישראל – בדגש על גלי בהרב־מיארה ועל השופט יצחק עמית.
הוא תיאר סנקציות בסגנון צעדים בינלאומיים: חסימת חשבונות בנק, כרטיסי אשראי, והגבלות שמטלטלות חיים אזרחיים וכלכליים – לא “רק” ויזה. מבחינתו, זהו “הפטיש” היחיד שיכול לשבור את מאזן הכוחות, ורק אחרי “הכנעה” ניתן לדבר על נדיבות או פשרות. יענקל׳ה העלה חשש שהמהלך יחזור כבומרנג, אך כהן־אליה טען שזה כבר קרה בעבר, בתקופת הרפורמה המשפטית – ולכן אין סיבה לחשוב שזה תרחיש דמיוני.
לקראת סיום, המראיין ביקש הסבר קצר מהו משפט חוקתי. כהן־אליה השיב שזהו “המשפט של הפוליטיקה”, אך הוסיף עקיצה רעיונית: בעידן שבו אידיאולוגיה הופכת לזהות, לטענתו תחום המשפט החוקתי איבד יושרה והפך לכלי בידי מי שמגדיר מהו החוק – כחלק ממה שתיאר כמאבק של “חילופי הגמוניות” במדינה.
האזינו לראיון המלא מתוך ׳משדר הצהריים׳ בהגשת יענקל׳ה פרידמן ב׳קול חי׳:
