מאזין עלה לשידור בתוכנית "שמור וזכור", ושאל את הגאון הרב אברהם יוסף, מדוע מברכים על בצק ממולא בבשר עם תבלינים וירקות – גוז'גוז'ה, המוציא ולא מזונות.
הרב השיב כי גוז'גוז'ה הוא בצק ממולא בבשר. הבצק הוא של לחם רגיל, ללא תערובת בלישה שהופכת אותו למזונות. המילוי הוא בשר, בצל ותבלינים. המילוי אינו משנה הברכה, משום שמדובר במילוי שמלפתים בו את הפת. ולכן ברכת הגוז'גוזה היא המוציא לחם מן הארץ, ולא מזונות. הרב השווה את זה לפיצה שהבצק הוא בצק של לחם, והתוספות של, גבינה או קטשופ, אינן משנות את הברכה. הבצק עומד בפני עצמו ולכן ברכתו המוציא.
הרב הסביר כי גם אם מורגש מעט שמן ביד בעת האכילה, אין זה נובע מתוספת שמן בלישת הבצק, אלא משומן הבשר הנמס באפייה ונספג בבצק. האפייה עצמה נעשית ללא תוספת שמן שהופכת את הבצק למזונות.
עוד באתר:
לשאלת המאזין האם יש הבדל בגודל – אם המאפה קטן כמו קרפלך או גדול במיוחד השיב הרב כי אין כל שינוי. בין אם זה סגור לרוחב, או לגובה או בכל גודל אחר, הברכה היא המוציא ואם אכל כזית מהבצק עצמו, לא כולל המילוי – חייב בברכת המזון.
לאחר שהסביר הרב את ברכת הבצק שממולא בבשר עלתה מאזינה ושאלה שאלה דומה, על לחמניות שמורחים עליהן שוקולד לפני האפייה.
הרב השיב כי השאלה חשובה להבנת ההבדל בין ממתקים לבין דברים שמלפתים בהם את הפת. כאשר הבצק נאפה עם מילוי כמו בשר או גבינה – דברים שמלפתים בהם את הפת – הברכה נשארת המוציא לחם מן הארץ, גם אם מדובר בכיס או בפיתה שטוחה.
במקרה של לחמניות מבצק של לחם שמורחים עליהם שוקולד לפני האפייה, היות והשוקולד אינו דבר שמלפתים בו את הפת, והוא נספג בבצק ומשנה את טעמו למתוק הברכה במקרה זה היא בורא מיני מזונות, כמו במעמול או אוזני המן ממולאות בפרג, תמר או ממתקים אחרים.
הרב הדגיש כי ההבדל המרכזי הוא האם המילוי נחשב כחלק מהפת כגון בשר או גבינה – אז הברכה נשארת המוציא. אבל שמדובר בממתק שמוסיפים לבצק אז הברכה משתנה לבורא מיני מזונות.
האזינו לקטעים המלאים מתוך התוכנית 'שמור וזכור' ב'קול חי':
