הלחץ הצבאי המופעל על איראן בתקופה האחרונה אינו מורגש רק בזירה הביטחונית – אלא גם בתוך צמרת השלטון בטהרן. בימים האחרונים נחשפו חילוקי דעות חריפים בין גורמים קיצוניים בממסד האיראני לבין גורמים הנתפסים כמתונים יותר, כאשר ברקע נמשכות התקיפות האמריקניות והישראליות.
הסערה הנוכחית התפרצה בעקבות סדרת הצהרות של נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן. בניסיון נואש למנוע התגבשות של קואליציה אזורית נגד ארצו, הצהיר פזשכיאן כי איראן אינה מעוניינת לפגוע במדינות המפרץ השכנות. הנשיא אף הרחיק לכת והביע חרטה על ירי טילים איראניים שחדרו לשטחן של מדינות אלו, תוך הבטחה אישית כי פעולות מסוג זה לא יחזרו על עצמן.
דבריו של הנשיא עוררו זעם אדיר בקרב הדרגים הקיצוניים ביותר במשטר ובמשמרות המהפכה. אלו מיהרו לתקוף את פזשכיאן בטענה כי מדובר בעמדה חלשה ורופסת, שאינה הולמת את רוח המהפכה ואת כבודו של המשטר. תחת מכבש הלחצים הכבד, נאלץ הנשיא לסגת; בהודעה מעודכנת שפרסם לאחר מכן, הוא השמיט את ההתנצלות שעוררה את הסערה, בניסיון נואש ליישר קו עם הגנרלים.
עוד באתר:
המחלוקות הללו אינן מקריות – הן תוצאה ישירה של הטלטלה האדירה שעוברת איראן מאז חיסולו של המנהיג העליון, עלי חמינאי, במתקפת הפתיחה של המבצע. במשך עשרות שנים היה חמינאי הסמכות העליונה והיחידה, האיש שידע לאזן בין הפלגים השונים ולמנוע ממאבקי הכוח לצוף אל מעל פני השטח.
עם מותו, הסכר נפרץ. לפי דיווח של רויטרס, המתחים שהודחקו במשך שנים גואים כעת בבת אחת והפילוג האמיתי נחשף. במקביל, בממסד הדתי נשמעות קריאות דחופות להאיץ את בחירת היורש. מועצת המומחים, הגוף המופקד על המשימה הגורלית, נמצאת תחת לחץ לסיים את הליך הבחירה כבר בזמן הקרוב כדי למנוע קריסה מוחלטת של הסדר השלטוני.
אחד השמות הבולטים שעולים כעת כמועמד להחליף את חמינאי הוא בנו, מוג'תבא חמינאי. עם זאת, המינוי המסתמן אינו מתקבל בהסכמה. גורמים בכירים בהנהגה מטילים ספק ביכולתו של הבן לאחד את המערכת המפוררת, במיוחד לאור ניסיונו המוגבל והיחסים המתוחים שלו עם חלק מהאייתוללות הוותיקים.
בתוך הכאוס הזה, המרוויחים הגדולים הם אנשי משמרות המהפכה. מומחים מעריכים כי ככל שהמשבר הביטחוני מחריף, כך מתהדקת אחיזתם של הגופים הצבאיים במוקדי קבלת ההחלטות. נכון לעכשיו, איראן מנוהלת על ידי מועצת הנהגה זמנית הכוללת את פזשכיאן, ראש מערכת המשפט גולאם חוסיין מוחסני אז'אי ונציג דתי בכיר נוסף – אך גם בתוך השלישייה הזו ניכרים פערים תהומיים. בעוד הנשיא משדר פיוס, שותפיו להנהגה ממשיכים לאיים בתגובות חריפות נגד כל גורם שיסייע לתקיפות נגד איראן, בכך משתקפת היטב המחלוקת הפנימית שמלווה כעת את הנהגת הרפובליקה האיסלאמית.
