בזמן שבישראל מתעוררים ללילות רצופי אזעקות, נראה כי הפער בין הדיווחים על השמדת יכולות האויב לבין המציאות בשטח הולך וגדל. בדיון במהדורה המרכזית של 'קול חי', מציע הפרשן יעקב ריבלין מבט מפוכח ונטול אשליות על המערכה מול טהרן, וסבור שחוק הגיוס נקבר קבורת חמור.
ריבלין פותח בביקורת על הנטייה להפריז בהישגים הצבאיים: "אני פותח את עיתוני הבוקר ורואה ששני שליש מהמערך כבר הושמד, ואז אני שואל – אם השליש הנותר יכול לתת כזאת מכה, מה באמת קורה שם?". לדבריו, גם אם נצמדים לנתוני הרמטכ"ל המדברים על השמדת שליש מהכוח, ברור שהאיראנים מנהלים "כלכלת חימושים" מחושבת היטב, כשהם יורים במקביל גם לעבר האמירויות ומצליחים לשמר יכולת אש רציפה למרות ההתקפות.
ריבלין מטיל ספק רב בהצהרות המגיעות מוושינגטון ומסביבת ראש הממשלה לגבי סיום קרוב של המלחמה. "האמירה שהמלחמה תיגמר 'מתי שטראמפ ירצה' היא נחמדה ככותרת, אבל בשטח המציאות אחרת", הוא מסביר. הוא מצביע על כך שהאיראנים מזהים את הלחץ האמריקאי לסגור את האירוע, ודווקא בשל כך הם עלולים להגביר את האש כדי לשפר עמדות לקראת משא ומתן. לדבריו, כל עוד לא הושגה הכרעה ברורה שמשנה את פני המשטר או משמידה לחלוטין את יכולותיו, המילים "סיום המלחמה" עלולות להתברר כהפוגה זמנית בלבד.
עוד באתר:
במישור הפוליטי, הרגע שבו הועלתה רמת העצימות מול איראן היה גם הרגע שבו נגזר דינו של חוק הגיוס. "ברגע שהפצצה הראשונה נחתה על חמינאי, התברר שזו הייתה פצצת מצרר שאחד הרסיסים שלה פגע גם בחוק הגיוס", הוא מתאר במטאפורה. ריבלין מסביר כי מרגע שפרצה מלחמה בהיקף כזה, כל אפשרות להעביר חוק גיוס במתכונת המבוקשת על ידי הסיעות החרדיות התאיידה לחלוטין. הוא מציין כי המפלגות החרדיות עצמן הבינו זאת: "הן לא הופתעו ולא התאכזבו שהחוק לא עלה, כי ברור שאם הוא היה עולה במצב כזה – הוא פשוט היה נופל".
ריבלין מנתח את מצבו של ראש הממשלה נתניהו, שנלכד בין הפטיש המבצעי לסדן הקואליציוני. הוא מתייחס בביטול לאפשרות של עסקת חנינה תמורת פרישה, ומסביר כי התקדים של פרשת "קו 300" אינו רלוונטי כאן. "הסיכויים לחנינה נמוכים מהסיכויים של חוק הגיוס", הוא קובע. ריבלין מדגיש כי נתניהו אינו מתכוון להודות באשמה, תנאי הכרחי לחנינה ברוב המקרים, וכי הוא מעדיף להמר על ניצחון בבחירות הבאות.
האזינו לדיון המלא, מתוך המהדורה המרכזית בהגשת אבי בלום:
