יממה לאחר המכה הקשה שספגו בכירי ארגון הבסיג', מתחת לפני השטח באיראן נרשמת תנועה מחדש של מנגנוני הדיכוי. אזרחי טהראן מספרים היום (רביעי) בראיונות בלעדיים ל-N12 על כוחות שמארגנים את עצמם מחדש ומנצלים את ניתוק האינטרנט להטלת אימה. כעת גוברת השאלה האם התנאים למחאה מתגבשים מחדש או שזהו עדיין לא הזמן הנכון לפריצה המונית לרחובות.
על אף סכנת המוות המרחפת מעל ראשיהם אם ייתפסו, תושבי טהראן מעזים לדבר ולספר כי כוחות הדיכוי האיראנים עדיין חזקים ופועלים בשטח. רזא, תושב טהראן, מתאר בראיון את המצב הנוכחי: "הם עדיין ממשיכים בדיכוי באופן מלא ומפחידים את הציבור באמצעות שליחת שוטרים והודעות SMS. מול המסגד יש להם פעילות. בגלל שהאינטרנט מנותק והתקשורת נמצאת בידיהם, הם עדיין ממשיכים בדיכוי באופן מלא". רזא מוסיף כי "גם מערכת המשפט, שהיא הזרוע החשובה ביותר של הדיכוי, עדיין מתפקדת. הם ממשיכים בעבודתם המנהלית, מפחידים את הציבור ומפעילים לחץ על אנשים".
זאהרא, תושבת נוספת מהבירה, מתארת תמונה דומה של טרור פסיכולוגי: "הם עדיין עוצרים אנשים ועדיין מטילים פחד ואימה. יש פחד מהתקיפות, אבל יש גם פחד מהם". עם זאת, היא מצביעה על שינוי משמעותי באופן הפעולה של כוחות הביטחון בעקבות תקיפות הכטב"מים של צה"ל והפגיעות מן האוויר. "הבסיג' וכוחות הביטחון של המשטר לא נעלמו, רק נראה שהאופן שבו הם פועלים השתנה. בעבר הם עמדו בגלוי ברחובות והיו נראים בכל מקום. עכשיו הם מקימים פתאום מחסומים, למשל מתחת לגשרים. פתאום הם מופיעים מול אנשים, כאילו משום מקום".
עוד באתר:
התיאורים של זאהרא ל-N12 חושפים מצוקה ולחץ בקרב אנשי המשטר עצמם: "אני עצמי ראיתי שהם כל הזמן זזים ממקום למקום, כאילו הם מתכננים מחדש ומארגנים את עצמם מחדש. אפילו לפעמים הם מחליפים בגדים ברחוב, כאילו שאין להם אפילו מקום ללכת אליו כדי להחליף בגדים. זה דבר שמעולם לא ראיתי בעבר".
למרות התחושה שהמשטר נחלש, סימן שאלה גדול נותר סביב הסוגיה עד כמה ההמונים ייצאו לרחובות אם הנשיא טראמפ יקרא להם לעשות זאת. רזא מדגיש כי "הקריאה לצאת לרחובות חייבת לבוא מחוץ למדינה. בתוך המדינה אין אף אחד שיכול לקרוא לכך ואף אחד לא מסוגל לעשות זאת". הוא מסביר כי ניתוק התקשורת מהווה מכשול אדיר: "אין בכלל תקשורת, אין אינטרנט כדי שמישהו יוכל לקרוא לציבור. באיזו דרך בכלל אפשר להעביר מסר? לכן הקריאה חייבת להגיע מחוץ למדינה. אם טראמפ, פהלווי או כל גורם אחר יהיו מתואמים אז כן".
אלו ימים מכריעים בתולדותיה של איראן, והשאלה הגדולה היא האם המחאה ההמונית אכן תתעורר. זאהרא מסכמת את התחושות המעורבות בטהראן: "התקיפות אלה נתנו הרבה תקווה לאנשים כי הם רואים שמי שתמיד הרגו אותנו ופגעו בנו עכשיו גם הם נפגעים. אבל נראה שהרגע הזה עדיין לא הגיע. נראה שעכשיו זה עדיין לא הזמן לצאת לרחובות. כולם זוכרים מה קרה בפעם הקודמת. טראמפ אמר 'צאו החוצה' אבל בסוף נשארנו לבד. כדי שאנשים ייצאו לרחובות הם צריכים להיות בטוחים שמשהו באמת משתנה ושמשהו עומד לקרות".
