בעיצומם של ימי ההכנות לחג הפסח, נערך מעמד פתיחת מערך החלוקות "קמחא דפסחא" של מרן הגאון רבי משה שטרנבוך, כאשר הפוסק חילק בעצמו את תמיכות החג ל־180 אברכי כולל “תשובות והנהגות”.
החלוקה הנוכחית היא רק יריית הפתיחה למערך רחב היקף שמפעיל מרן מדי שנה, הכולל סיוע למאות אברכים מתלמידיו בני הכולל, סיוע נוסף לכלל הרבנים והמו"צים בעדה החרדית, לצד תמיכות לרבני ישיבתו בבית שמש, ומערך סיוע אדיר לקופות צדקה רבות בארץ ובעולם.
דווקא בתוך המערך האדיר הזה, בלטה התעקשותו של פוסק הדור לעמוד בעצמו ולחלק את המעטפות לאברכים הקרובים לליבו, אשר מקרבם כבניו, וזאת לאחר שיעור הלכתי שמסר בפניהם בסוף הזמן.
עוד באתר:
הנוכחים במקום לא יכלו שלא לתהות מדוע אינו חוסך מעצמו את הטרחה, במיוחד לנוכח העומס הרב המוטל עליו בימים אלו, הכולל גם מכתבי קודש לגדולי נגידי עולם התורה.
על השאלה הזו השיב מרן בסיפור נוקב ומטלטל ששמע מפי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל, סיפור שמאיר באור אחר לגמרי את משמעותה של כל מצווה, גם הקטנה ביותר וכך אמר:
"סיפר לי הגאון רבי יחזקאל אברמסקי שפעם שהה בוילנא, וסר לראות את פנקס חברא קדישא, וראה שהיה כתוב שם עובדא באשת הגר"א שהיתה הולכת עם רעותה לאסוף כסף לצדקה עבור עניי וילנא, וברבות השנים סיכמו ביניהם בתקיעת כף שמי שתקדים להיפטר מן העולם, תתגלה בחלום לחברתה לספר לה מה מתרחש בעלמא דקשוט, ואיך מתנהל הדין בעולם האמת. והנה עברו השנים, וחברתה נפטרה הראשונה, וכעבור זמן התגלתה בחלום לאשת הגר"א באומרה שאי אפשר לתאר כמה מחשבים בשמים כל פעולה קטנה בעולם האמת, ואין לה רשות לגלות מהנעשה שם, אבל הואיל והבטיחה בתקיעת כף, קיבלה רשות לספר פרט אחד, וכך אמרה לה: האם את זוכרת שהיינו בדרך פלונית בוילנא, וראינו עני בצד השני של הרחוב, ורמזתי לו לבוא ואתן לו כסף, ונתתי לו ושמח, הלא תדעי לך שבשמים תבעו אותי על כך שלא התאמצתי ללכת לצד השני של הרחוב כדי לזכות במצווה ללכת אל העני, שזהו מראה על זלזול בערך המצוות, וכל כך הוא עומק הדין נורא ואיום. ויהי בבוקר ותיפעם רוחה, וסיפרה אשת הגר"א את דבר החלום להגר"א, וציוה הגר"א שיקראו לאנשי החברה קדישא, שישמעו מפיה את דבר החלום, וירשמו אותו בפנקס חברה קדישא כדי שיראו אותו לדורות ויתבוננו בעומק הדין, ונכתב בו ש"עפ"י ציווי הגר"א אנו מביאים כאן המעשה" . והגר"י אברמסקי זצ"ל הוסיף ואמר לי, שמאז בכל פעם שהוא שולח כסף לעני או למוסד דרך הדואר, אינו שולח שליח לדואר כדרכו בימי קדם, אלא הוא טורח בגופו ללכת להניח אותו בתיבת הדואר כדי לא להפסיד הזכות לטרוח בגופו למצוות צדקה."
המסר המרגש והמטלטל מדברי מרן היה חד וברור: כאשר מדובר במצוות צדקה אין תחליף לטרחה האישית, וכל מאמץ קטן נחשב ונמדד. עבור מרן, החלוקה האישית אינה רק פעולה טכנית של העברת כספים, אלא הזדמנות נדירה לקיום מצווה בשלמותה, בגופו ובכבודו, ללא ויתור.
בימים הקרובים צפויות חלוקות נוספות במסגרת המערך הגדול, בהן “תמכין דאורייתא” למאות רבנים ומורי הוראה, חלוקות מיוחדות לרבני ישיבתו בבית שמש, והמשך פעילות מול קופות צדקה רבות.
