הרבי הבטיח: זה הדור שיזכה לראות את פני משיח

ערב שבת קודש פרשת ויקרא ניסן תשפ"ו.

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

אני יושב בארה"ב ומתעדכן על כל החרדות וההזעקות וכל הנלווה, שתושבי ארץ הקודש מתייסרים בהם, אכן, ארץ ישראל נקנית ביסורים.

תושבי ארה"ב רק יכולים לנסות לשער ולדמיין מה זה, אך קשה להיכנס לתוך העניין מבלי לחוות את זה אישית.

אזכרה ימים מקדם, הייתי חתן בעת מלחמת המפרץ ועדיין זוכר היטב את כל ההתרעות וההזעקות והחדרים האטומים, עם המסכות המגושמות, שרק ללבוש אותם ולנשום דרכם היה סיוט, רק נזכיר, כי בשעתו הפחד הגדול היה מאיומיו של סאדאם חוסיין נשיא עיראק שאיים בטילים בעלי ראש נפץ כימי, מה שהתברר בסוף כעורבא פרח, אבל פצצות סקאד אימתניות היו לו והוא גם שיגר אותם.

אני נזכר בסיפור מאז, היה זה באחד מלילות השבת החורפיים של מלחמת המפרץ, סיימנו את סעודת ליל שבת, אני שואל את אחי הצעיר ממני אליהו (ז"ל) אם הוא רוצה להתלוות אליי לשלום זכר? אמי ע"ה נרעדה מעצם הרעיון, מדי לילה היה אזעקה ולפעמים 2, הרדיו היה דלוק על מתכונת שבת, דהיינו 'גל שקט' שמתחיל לשדר רק כשיש אזעקה, ואני רוצה לצאת לי לשלום זכר ומה יהיה אם בדרך יתפוס אותנו אזעקה?

הסברתי לאמי ע"ה כי שלוחי מצוה אין ניזוקים וכי חבר שלי עושה שלום זכר ואני כמעט בטוח שיהיו מעט מאוד משתתפים וזה ממש מצוה גדולה ללכת לשם.

אמי לא היתה מתווכחת איתנו, רוצה ללכת, תלך. והלכתי, רק שלא אמרתי לה היכן השלום זכר, מן הסתם היא היתה בטוחה שזה באיזה ביכנ"ס בשכונה, אבל השלום זכר היה בעומק רח' סורוצקין, מרחק כחצי שעה הליכה מבית הוריי שליד שכונת זכרון משה.

הסיפוק היה שווה את המאמץ, הגעתי לסורוצקין, טיפסתי את שלושת הקומות לבית משפחת יודלביץ, ונקשתי בדלת ונכנסנו, ישבו שם אבי הבן ואביו הגאון הרב יודלביץ ועוד אולי איזה מישהו מהמשפחה הקרובה.

הבנתי שיש כאן הזדמנות מיוחדת, אמרתי בדחנות כמיטב יכלתי, הם התגלגלו מצחוק, שרתי שירי ר' יו"ט ערליך השגורים על לשוני, השתהיתי שם כחצי שעה ומיהרתי הביתה, שמא אמי דואגת (לא היה אזעקה בדרך).

הרב יודלביץ תמיד אומר לי שמכל השלום זכר'ס שעשה, היא הכי זכורה לו.

במחשבה לאחור, אותם הימים נשמעים כבדיחה, כולהו שלח 39 פצצות והיו ניסים שלא היו כמעט נפגעים, היום, זה כמות טילים שעף מידי יום והרבה יותר ואנחנו עומדים נפעמים מהניסים שמתרחשים לנגד עינינו.

היום ר"ח ניסן שעליו אמרו חז"ל 'בניסן עתידין להיגאל' ושמעתי מהמגיד הרב ברוך רוזנבלום שליט"א כי ביוצרות לשבת החודש כותב רבי אליעזר הקליר כי עת הגאולה היא בראש וראשון, הוא הבין מכך שיום הגאולה היא בר"ח ניסן אבל מעיון בלשונו מסתברא כי כוונתו לכל החודש, והמקור הוא בדבררי חז"ל הידועים 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל'.

בעקבות דבריו התבוננתי בפיוט הזה וראיתי שבקטע הבא הוא כותב שיהיו בעת הגאולה, ניסים גדולים יותר מיציאת מצרים וכאן הוא מוסיף משפט מעניין: 'ואז ק-ל ישאג כלביא', מיד נתעורר בי המציאות, ששמות המערכות נגד איראן הם 'שאגת הארי' ו'עם כלביא', זה כבר נרמז על ידי התנא ר' אליעזר לפני 2000 שנה.

דברי נבואתו מפעימים, כי אותו רבי אליעזר אמר עוד דבר נבואה (פרקי דרבי אליעזר, ל"א): למה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל', וזהו פלא פלאים, שהרי בימי התנאים, עדיין לא היה איסלאם ובני ישמעאל בכלל לא היו פונקציה.

אתמול הרמתי טלפון אל המקובל הירושלמי הרה"צ רבי נחום כהן שליט"א כדי לשמוע מכלי ראשון את הסיפור ששמעתי בשמו ורציתי לקבל את הפרטים המדוייקים וכעת ארצה זאת בפניכם, כולל חלק נוסף שמתווסף לסיפורו ששמעתי ממקור נוסף.

הסיפור מתחיל לפני כ-120 שנה, כאשר נלב"ע הרבי הקד' רבי משה דוד מטשורטקוב זי"ע ובנו רבי ישראל מילא את מקומו והמשיך את מורשת טשורטקוב מגזע רוז'ין המפוארת.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר מוסדות עולם נתמוטטו, הגיעו ימים קשים בחצר הקודש והמצוקה ניכרה בכל פינה, יום אחד הגיע אברך אל הרבי ור' אפרים זלמן הלפרין שמו, וסיפר כי יש לו סכום כסף נכבד שקיבל 'נדן' לנישואיו והוא רוצה לתרום הכסף לרבי כדי להקל על המצוקה של חצר הקודש, בתחילה סירב הרבי, אך האברך הסביר שאין זה מתנת חינם, הוא מבקש בתמורה הבטחה לאריכות ימים מתוך בריאות איתנה, לזה הסכים הרבי והעיסקה יצאה לפועל.

אחר שיצא מחדר הרבי, פגש את בן הרבי ושוחח עמו ופתאום תפס את עצמו ואמר לו: אם כבר היה עת רצון, למה לא ביקשתי שאזכה לאריכות ימים עד ביאת גואל צדק?.

בן הרבי אמר לו כי עדיין לא מאוחר, נטל את ידו וחזר לחדר הרבי לבקש את התוספת הנ"ל, הרבי שקע בהרהורים זמן מה ואמר: עד ביאת המשיח איני מבטיח, אבל תאריך ימים עד קרוב לביאת המשיח.

לימים עלה ר' אפרים זלמן לארץ ישראל ויסד את ארגון טהרת המשפחה שמטרתו לבנות מקוואות ולהרבות טהרה בישראל בארץ הקודש.

ויהי היום ונזדמן לו להיות במחיצת הרבי הקד' רבי שלומקה מזוועהיל זי"ע בעידן חדוותא והרבי ידע על פעילותו ושאל אותו 'מה בקשתך וינתן לך?' ענה ר' אפרים זלמן כי הוא מבקש שהברכה שקיבל מהרבי מצ'ורטקוב לאריכות ימים תתמשך עד לחזות פני משיח בעצמו ולא רק בסמוך כמו שנתברך כבר.

ענה לו הרבי, כי דבר כזה יוכל לענות לו רק מיד אחר הטבילה במקוה, לא נתעצל ר' אפרים זלמן ולמחרת המתין ביציאה מהמקוה ומיד כשהרבי יצא הוא שאל שוב את בקשתו, הרבי נתהרהר זמן מה וענה: שאתה עצמך תזכה לחזות פני משיח לא אוכל להבטיח, אבל אתה תראה את הדור שיראו פני משיח.

מכאן, מספר המקובל רבי נחום הכהן שליט"א, כשהייתי ילד בחיידר, הגיע ר' אפרים זלמן הלפרין הנ"ל לכיתה שלנו וסיפר כי הוא עומד לנסוע לחו"ל לגייס כספים עבור בניית מקוואות בישראל וביקש שנתפלל עבורו ואמר לנו כי קיבל ברכה זו מהרבי מזוועהיל ואנו הדור הזה שהרבי אמר.

את פרטי המעשה של ר' אפרים זלמן עם הרבי מזוועיל שמע ר' נחום שליט"א מפי קדשו של הצדיק הישיש הנודע הרב הצדיק ר' אליהו ראטה זצ"ל שהיה משמש בקודש אצל הרבי מזוועהיל מנעוריו והיה ידוע כיהודי מורם מעם (אני זוכר אותו היטיב מנעוריי).

ר' נחום מציין כי כבר אז כשביקרם בחיידר, היה ר' אפרים זלמן יהודי מבוגר, והוא נפטר כמה שנים לאחר מכן כאשר זכה לאריכות ימים ועבר את גיל 90, וכבר עברו מאז כ-70 שנה ואני יושב ומצפה לענין זה וככל שעוברים עוד שנים, אני יודע בבירור כי היום מתקרב, כי הדור הזה שראו עיני ר' אפרים זלמן הולך ומתמעט ושעון החול הולך ואוזל.

אם כן איפה, הזמן גרמא, התכוננו יהודים, הגיע זמן גאולתנו, הבה נתכונן לכך כראוי.

בברכת שבת שלום ומבורך וחודש גאולה שלימה:

ישראל אהרן קלצקין