מעמד לכבודה של תורה, נערך ביום חמישי – פרשת צו – שבוע לפני החג לבני הישיבות דישיבת 'בין הזמנים – חשוקי חמד' ברמת אלחנן, בעת אשר הגיע מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו, לשאת דברי חיזוק בפני מאות הלומדים, ולחזקם במשא התקופה לקראת חג הפסח הבעל"ט.
את המעמד שנערך בהיכל ביהכ"נ דקהל חסידים, פיארו רבני השכונה ובראשם המרא דאתרא מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין, הדיין הגאון רבי יהודה סילמן ורב קהל חסידים בשכונה, רב העיר הגאון רבי מסעוד בן שמעון ורב ביהכ"נ הספרדי בשכונה, והגאון רבי מנחם צבי ברלין – ר"י רבינו חיים עוזר, ומאות בני הישיבות ברמת אלחנן.
בטרם כניסת מרן ראש הישיבה למעמד, נערך רב-שיח מרתק עם מרן הגר"י זילברשטיין, כאשר אחד מגבאי האיגוד מציג את שאלותיהם של בני הישיבות.
עוד באתר:
המנחה: ברשות רבותינו שליט"א, כמה דקות עד שרבינו מרן שליט"א יכנס לבית מדרש, ביקשתי מרבינו המרא דאתרא לנצל את הזמן לשאול את הרבנים כמה שאלות בעניינים שהזמן גרמא, דברים ששייכים לבחורים ולישיבת בין הזמנים.
אז דבר ראשון הרב אמר שכרגע זה מצב של 'יושבים ומחכים', ולא שייך להכניס דברים אחרים, ובזה עצמו שיושבים וממתינים יש בזה קדושה. אמנם לבסוף הרב נתן רשות, ואמר שעדיף לדבר בדברי תורה בינתיים. אז בהורמנא, נציג כמה שאלות שיביאו תועלת לבחורים.
רצינו לשאול, יש בחור שכל השנה לומד בישיבה, האם יש ענין שבבין הזמנים ילך לישיבת בין הזמנים מטעם הישיבה שלו בשכונה אחרת, או כשנמצא בשכונה יש ענין ועדיפות להשתתף בישיבת בין הזמנים של השכונה היכן שהוא גר, כי אולי יש לו מחוייבות להוסיף קול תורה היכן שהוא גר?
מרן הגר"י זילברשטיין: צריכים ללכת איפה שנמצאים יותר תלמידי חכמים, כשיש יותר ת"ח יש יותר תורה, וגם התשובות שלהם יותר עדיפות. אז צריכים לחפש מקום ששם נמצאים הכי הרבה תלמידי חכמים.
המנחה: אז הרב אומר שיהיו ברמת אלחנן…
המנחה: יש בזמן בישיבה, יש לכל הבחורים קביעות של סדר מוסר כל יום, ורצינו לשמוע מהרב כמה המעלה והחשיבות של סדר מוסר גם בבין הזמנים, האם יש ענין, וכמה זמן להקדיש לזה בכל יום?
הגר"י זילברשטיין: לימוד מוסר בימינו זה יהדות, זה לא מוסר, פעם היה רק מוסר, היום זה יהדות. אדם שמתהלך ברחוב ורואה עיתונים ורואה דברים לא מוצלחים, הוא מאבד את הכל, והופך להיות בהמה. היום הלימוד הוא העמדת הדת על תילה. אדם בא ויושב ולומד מוסר, הוא מתפתח, ויש היום סייעתא דשמיא יותר גדולה.
המנחה: כמה זמן להקדיש ללימוד המוסר בבין הזמנים?
הגר"י זילברשטיין: בישיבות קבעו חצי שעה, מסתמא אם גדולי עולם קבעו חצי שעה ביום, אז חצי שעה, ומינה לא תזוע. [וצריכים לדעת שהספר שערי תשובה, כל מילה זה מרגלית שאין כמוה].
הגר"מ בן שמעון: שלמה המלך אמר, החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך, אם זה חייך, אז ודאי שגם בבין הזמנים.
המנחה: יש ענין שכתוב בחז"ל, שואלין ודורשין בהלכות החג, הבחורים שחזרו אחרי שטייגען בישיבה ולמדו מסכת אחרת, כל ישיבה והמסכת שלה, הם שואלים כמה זמן בביה"ז צריכים להשקיע גם בלימוד הלכות החג, הן בחלק של ההלכה למעשה, וגם להיכנס לענייני החג יותר בעיון, האם יש ענין בזה או שעדיף להשקיע בלימוד המסכת של הישיבה?
הגר"י זילברשטיין: זה כל אחד ואחד לפי הטעם שלו, אין בזה תשובה אחידה. כל בחור זה עולם, כל בחור זה אוצר. ולכל בחור יש את המענה מה שצריכים להשיב לו. כשלומדים בישיבה אז ראש הישיבה הוא המומחה לקבוע מה וכמה.
המנחה: נסיים בשאלה נוספת, זכינו אנחנו, בשכונה מקום של חכמים וסופרים, והבחורים שואלים איך הדרך כדי לנצל את המעלה הגדולה הזו, האם באמת לבוא אחרי שחרית כל יום ולבוא לשאול שאלות, איך הדרך שלנו לנצל ולקבל את התועלת הגדולה מהמרא דאתרא ומכל רבני השכונה, או שמספיק לראות.
הגר"י סילמן: אני רוצה בעצם לחזור על דברי המרא דאתרא שהם תשובה אחת לכל השאלות שנשאלו פה, בקשר למה ללמוד – אז יש על זה ביאור הלכה שמביא ראשונים שיש עדיפות ללמוד את הלכות החג. אבל באופן כללי, כששואלים מה ללמוד ואיפה ללמוד ומה לעשות, ברור שבזה קובעת נטיית הלב.
כתוב בספרים שיש מעלה גדולה שאדם יבחר לעצמו מצוה מסויימת ויתאמץ בה כל ימי חייו, אבל איזה מצוה לבחור – זה תלוי בנטיית הלב, יש מי שהלב שלו נוטה לחסד, ויש מי שהלב נוטה לתורה, והרבצת תורה. כל אחד לפי מה שהלב נוטה – בזה מירב הסיכויים שיצליח.
ודרך אגב, גם בלימוד ספרי המוסר, שזה חשוב מאד כמו שנאמר פה, ברור שהספר שהכי תצליח איתו, זה הספר שליבך הכי נמשך אליו, כי זה יהיה יותר בעמל ויותר בשקיעות, ויהיה בזה יותר סייעתא דשמיא.
