חג הפסח אינו מסתיים בליל הסדר, אלא מגיע לשיאו המבצעי והרוחני בשביעי של פסח, היום שבו נקרע הים. הרב ברוך רוזנבלום מסביר כי יציאת מצרים מורכבת משני שלבים קריטיים: יציאת הגוף בט"ו בניסן ויציאת הנפש בשביעי של פסח. לדבריו, גם לאחר שבני ישראל יצאו פיזית ממצרים, הם נותרו עם "מנטליות של עבדים" שפחדו מהאדון המצרי. "עבד רואה את האדון שלו ושום דבר לא עוזר, הוא נשאר בתוך הפחד הזה" מציין הרב.
השינוי התודעתי העמוק התרחש רק כאשר בני ישראל ראו את המצרים מתים על שפת הים. הרב רוזנבלום מדגיש כי הנקמה במצרים לא נועדה רק לשם הענישה, אלא כדי לרפא את הנפש היהודית המיוסרת. "אין דבר שמרגיע את הנפש של הבן אדם כמו נקמה" מסביר הרב. לדבריו, רק כאשר הכלבים אכלו את המצרים והיהודים דרכו על צוואר נוגשיהם, השתחררה הנפש מהשעבוד הפנימי. "המדריכנו על במות אויבנו פירושו שדרכנו על המצרים ולא נתנו להם לקום".
במהלך השיעור שיתף הרב סיפור אישי מרגש על הוריו ניצולי השואה, כדי להמחיש את ההבדל בין יציאת הגוף ליציאת הנפש. בעוד אביו דיבר על השואה "24/7" ובכך עיבד את הטראומה והשתחרר ממנה, אמו לא הסכימה לומר מילה אחת על הנושא. "הוא יצא מהשואה והשואה יצאה ממנו, היא יצאה מהשואה אבל השואה לא יצאה ממנה" הסביר הרב. התובנה הזו משליכה על מצוות סיפור יציאת מצרים: "כל המרבה לספר הרי זה משובח כי אם אתה מדבר, סימן שאתה בריא גם בגוף וגם בנפש".
עוד באתר:
תובנה נוספת שמעלה הרב נוגעת לנוסח הקידוש שבו אנו אומרים "זכר ליציאת מצרים". הרב שואל מדוע לא אומרים "זכר ליציאה ממצרים", ומסביר כי הכוונה היא ליציאה של ה"מצרי" מתוכנו. "זכר ליציאת מצרים פירושו שמצרים יצאה מתוכך" מדגיש הרב רוזנבלום. התהליך הזה הושלם רק בשביעי של פסח, כשהעם ראה את סוף הדרך של אויביו והבין באמת ש"אין עוד מלבדו" והטבע הוא רק "פלסטלינה" בידיו של הבורא.
הרב חתם את דבריו באיחול שכל יהודי יזכה לצאת מה"מיצר" האישי שלו בשביעי של פסח הזה. "הקדוש ברוך הוא בכל שנה ושנה מוציא כל יהודי מהמיצר שלו" אמר הרב ברוזנבלום. הוא קרא לציבור לנצל את קדושת היום כדי להשתחרר מהפחדים ומהעכבות הפנימיים, ולזכות לגאולה שלמה של הגוף והנפש כאחד, בבניין בית המקדש במהרה בימינו.