שביעי של פסח נראה ממבט ראשון כחג ללא מצוות מעשיות ייחודיות, אך הרב ברוך רוזנבלום מבהיר כי המהות שלו היא אחת הגבוהות ביותר בלוח השנה: השירה. "החג הזה על זה שזכינו לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, זה סיבה ליום טוב" מצטט הרב את הספורנו. לדבריו, המילה "שיר" קשורה לשונית לעיגול, וזהו סוד העניין. שירה פורצת מהלב דווקא כאשר "נסגר המעגל", כשהאדם מבין סוף סוף את הסיבות לעיכובים בבריאות, בפרנסה או בשידוכים. "כשנבנו הדברים מתבררים לו והוא מבין את הנהגת הבורא, אז הוא פותח בשיר" מסביר הרב.
המעבר מהעבדות לחירות ביום השמיני ליציאת מצרים (מערב קרבן הפסח ועד קריעת הים) מסומל בשמונת החוטים של הציצית. הרב מציין כי הציצית היא "חותם של עבדות" לקדוש ברוך הוא, ובאופן מופלא המספר ארבע המלווה את ליל הסדר (ארבע כוסות, ארבעה בנים) מלווה גם את הציצית בארבע כנפותיה. "רבי עקיבא היה אבי הנחמה כי הוא ידע לראות את העולם בעיניים אחרות" אומר הרב רוזנבלום. בזמן שכולם בכו על חורבן הבית, רבי עקיבא צחק כי הוא כבר ראה את סגירת המעגל ואת הגאולה העתידית, בדיוק כפי שהצחוק של יצחק אבינו סימל את היכולת להפוך מידת דין לרחמים.
הנס הגדול של קריעת ים סוף התאפשר רק בזכות מסירות נפש שביטלה את חוקי הטבע ואת הקטרוגים בשמיים. הרב מביא את דברי אור החיים הקדוש המסביר כי הקדוש ברוך הוא "כביכול" לא יכול היה לעזור למשה בגלל המקטרגים שצעקו "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה". הפתרון היה "דבר אל בני ישראל ויסעו". "בכל מקום שיש מסירות נפש, הקדוש ברוך הוא משתיק את המקטרגים" קובע הרב. כשאדם מוכן לקפוץ למים למען הבורא, הוא מקבל כוח לשנות את גורלו גם אם הנהגת הטבע פועלת נגדו.
עוד באתר:
רעיון עמוק נוסף מחבר בין ארבע הכוסות לארבע האמהות. לפי השל"ה הקדוש, הכוס השלישית שייכת לרחל אמנו, "עקרת הבית", והכוס הרביעית ללאה אמנו, שהייתה הראשונה להודות ולהלל. הרב חושף קשר מרגש בין פתיחת הדלת לאליהו הנביא לבין מעשה החסד של רחל: כפי שרחל פתחה את הדלת ללאה ומסרה לה את הסימנים כדי שלא תתבייש, כך אנו פותחים את הדלת ומבקשים "שפוך חמתך על הגויים" בזכותה. "הקדוש ברוך הוא הבטיח לרחל שבזכותה הוא מחזיר בנים לגבולם" מזכיר הרב.
הרב רוזנבלום חותם את שיעורו בתפילה שכל אחד יזכה ל"קריעת ים סוף הפרטית" שלו בכל מה שהוא צריך. שביעי של פסח הוא הזמן שבו המחיצות נופלות והאמת האלוקית מתגלה בתוך החיים האישיים של כל יהודי. "יהי רצון שכל אחד מאיתנו ישיר את השיר הפרטי שלו" מסכם הרב. המסר המרכזי הוא שאפילו בתוך החושך של מצרים או החורבן, המבט המאמין של רבי עקיבא ורחל אמנו מלמד אותנו לחכות לרגע שבו המעגל ייסגר והשירה תפרוץ מאליה.