פרשת שמיני פותחת ברגע השיא של עם ישראל במדבר: "ויהי ביום השמיני". הרב ברוך רוזנבלום מסביר כי המספר שמונה מסמל את מה שמעבר לטבע, את הרגע שבו הקדוש ברוך הוא "אחד שרוכב על שבע" משרה את שכינתו בתחתונים. יום חנוכת המשכן בראש חודש ניסן היה יום של שמחה עצומה, הדומה ליום בריאת שמיים וארץ, שבו העולם הגיע סוף סוף לתיקונו השלם. "באתי לגני אחותי כלה" מצטט הרב את המדרש ומסביר כי הקדוש ברוך הוא קרא למשכן "גני" הפרטי שלו, מקום שמעלתו גבוהה אף מזו של גן עדן.
אך בתוך השמחה הגדולה, התרחשה הטרגדיה המטלטלת של מות נדב ואביהוא. הרב רוזנבלום מדגיש כי התורה חוזרת ארבע פעמים על פטירתם כדי להבהיר שלא היה בהם שום חטא אחר מלבד "הקריבם אש זרה". הוא מביא את דברי ה"זרע ברך" המסביר כי ביום שבו אהרון חנך את המשכן למטה, חנך המלאך מיכאל את המשכן למעלה. "כאן אהרון מקריב קורבנות, ולמעלה מיכאל מקריב נשמות של צדיקים" מסביר הרב. נדב ואביהוא נבחרו להיות הקורבן הראשון במזבח העליון, זכות שאין למעלה ממנה לנשמה יהודית.
התגובה של אהרון הכהן, "וידום אהרון", נחשבת לאחד מרגעי העוצמה הרוחנית הגבוהים ביותר. הרב מתאר כיצד אהרון הבין שבניו גדולים ממנו וממשה, וקיבל עליו את הדין באהבה מוחלטת. מתוך השתיקה והצער, פרצה ברכת הכהנים הראשונה בהיסטוריה. "ברכת הכהנים של אהרון הייתה ברכה של צידוק הדין" מציין הרב רוזנבלום. אהרון בחר להשתמש בשפתיו כדי לשבח את הבורא על שזכה לבנים כה קדושים, ובכך הפכה הברכה לכוח רוחני המלווה את עם ישראל עד היום.
עוד באתר:
הרב חותם את שיעורו בסיפור מרגש על ברכת כהנים שנאמרה במחנה ההשמדה אושוויץ, שם כהן שעמד לפני מותו בחר לברך את אחיו היהודים באהבה. הסיפור ממחיש כיצד ברכת הכהנים, שנולדה מתוך כאבו של אהרון, נותנת כוח לעם ישראל לשמור על זהותו גם ברגעים החשוכים ביותר. "יהי רצון שנזכה כולנו בזאת השנה לראות בביאת גואל צדק" מסכם הרב. המסר הוא ברור: גם כשהמעגלים נראים שבורים, ישנה הנהגה עליונה המכוונת את הכל לטובה ולגאולה שלמה.
