הסכם הפסקת האש שנחתם בליל שביעי של פסח בין ארצות הברית לאיראן הציג נרטיב של נסיגה איראנית ופתיחת מצרי הורמוז לשיט חופשי. עם זאת, בחינת נתוני התנועה הימית והדיווחים הכלכליים מהשבועות האחרונים מציירת תמונה הפוכה. איראן לא רק שומרת על אחיזה בצוואר הבקבוק העולמי, אלא מצליחה למנף את המצב לרווחים כלכליים ואסטרטגיים חסרי תקדים, תוך שהיא הופכת לגורם היחיד שמצליח לנוע בבטחה במים הממוקשים.
הפער בין ההצהרות המדיניות למציאות בשטח ניכר בנתוני המעבר. טרם המלחמה עברו במצרים כמאה ארבעים ספינות מדי יום, ואילו נכון להיום מתועד מעבר של שש ספינות בלבד ביממה. סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי טהרן הגבילה רשמית את התנועה לעד חמש עשרה ספינות ביום, אולם היעדר האמון של חברות הביטוח מונע מהתנועה האזרחית לחזור לסדרה. במקביל, דיווח של סוכנות הידיעות "AP" המבוסס על נתונים של חברות מעקב ספינות חשף כי כשלושה שבועות לאחר פרוץ המלחמה עברו במצר כ-90 ספינות שנשאו מיליוני חביות נפט. רוב הספינות הללו קשורות לאיראן או לבעלות בריתה, בהן סין ופקיסטן, מה שמעיד על כך שאיראן היא הנהנית העיקרית מהמצב.
הנתונים מראים כי איראן הצליחה לייצא יותר מ-16 מיליון חביות נפט מאז תחילת החודש, כאשר עיקר היעד הוא השוק הסיני. כלי תקשורת אמריקניים דיווחו לאחרונה כי איראן הכפילה את היקף שיווק הנפט שלה, ועליית המחירים העולמית גרמה לרווחיה לגדול משמעותית. למרות שקופת האוצר האיראנית טרם רשמה זרימת מזומנים גורפת מכלל המעבר, טהרן בונה מומנטום כלכלי ברור. על פי ההערכות, דרישת איראן לגבות עמלה של מיליון או שני מיליון דולר מכל מכלית נפט שעוברת צפויה להניב לה מאות מיליוני דולרים בחודש.
עוד באתר:
המציאות הנוכחית מעניקה לאיראן יתרון כפול. אם המצרים נותרים סגורים למערב, היא מוסיפה להעביר מכולות ומיכליות בחופשיות בזכות היכרותה המדויקת עם מיקומי המוקשים הימיים, תוך הפעלת לחץ כבד על השווקים הבינלאומיים ועל טראמפ. אם המצרים פתוחים תחת תנאיה, היא זוכה למקור הכנסה קבוע מאגרות מעבר. במצב זה, איראן הופכת לריבון המעשי במרחב והמרוויחה היחידה כרגע מסגירת המצרים בפני שאר העולם.
מצב עניינים זה מהווה את נקודת הנפיצות המרכזית במשא ומתן המדיני. בעוד ארצות הברית דורשת שהמצרים יהיו פתוחים לחלוטין וללא שליטה של אף מדינה, האיראנים רוצים לשלוט עליהם. וושינגטון ניצבת בפני מבוי סתום, שכן היא אינה יכולה להיכנע בנקודה זו ולהפוך שבויה בידי הגחמות של האייתולות או להישאר תלויה בהן לחלוטין. ניגוד האינטרסים המהותי הזה הופך את הפסקת האש הנוכחית לזמנית ושברירית במיוחד ומקרב את המשא ומתן לקראת פיצוץ עתידי.