הזעקה האילמת של חשוכי הילדים: הגב' לאה זינגר ז"ל שנהרגה בתאונה טראגית בבולגריה ציפתה עם בעלה יבלחט"א לילדים במשך 16 שנה. שש-עשרה שנה של ציפיות אינסופיות, של טיפולים מפרכים, של התעלפויות וקשיים. והיא התמודדה בגבורה, ועשתה חסד עם כל מי שאפשר, והפעילה את המשחקייה לילדים חולים בהדסה. כמה צדקות!
גב' זינגר ע"ה ירשה את מורשת החסד מאביה, איש החסד הרב חיים כהן שיחי', שכל אדם רעב במאה שערים יודע את הכתובת שלו. מאכיל את כולם במאור פנים, בלי לקחת אגורה, בלי לצפות לכבוד, רק לעשות טוב.
עכשיו אספר לכם מה היא עשתה בבולגריה בפסח. מוזר, נכון? נשמע כמו שופוני? הנה האמת: לעשות ליל סדר בפעם ה-16 כזוג בבית בלי ילדים שישאלו 'מה נשתנה' – זה דיכאון איום ונורא. ו'ליפול' על בני משפחה בליל הסדר, שירחמו, שירגישו אי-נעימות, שיזועו באי-נוחות – זה גם לא בא בחשבון.
עוד באתר:
אז זוג הצדיקים הזה יצא לפסח בבולגריה עם עוד משפחות חרדיות. באחד מימי חול המועד יצאה לתפילה בקבר הפלא יועץ זי"ע, ולדאבון הלב לא חזרה משם.
בעלה הצדיק סיפר בהלוויה קורעת הלבבות שלפני כמה חודשים לאה ע"ה חלמה שהיא נהרגת בתאונה. הבעל ניסה להרגיע אותה, להגיד לה ש'החלומות שווא ידברו', אבל עכשיו התברר שהיא צדקה: היא נהרגה בתאונה טראגית.
לזכרה, לעילוי נשמתה – חייבים לזעוק את הזעקה הזאת: לשים לב יותר לאלה מבינינו שהזעקה שלהם לא נשמעת. להיות קשובים יותר. אכפתיים יותר. אנושיים יותר. יהודיים יותר.
שלא יחול עלינו הפסוק אַשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָרָה הַזֹאת.
בשם כל הציבור – סליחה, גב' זינגר ע"ה, שלא הקשבנו מספיק! אנחנו רוצים – וחייבים – להיות טובים יותר!