רבים מהמשתמשים במחשב תוהים מדוע האותיות במקלדת העברית אינן מסודרות לפי סדר האלף-בית או לפי נוחות הקלדה. בניגוד למה שניתן היה לחשוב, הסידור הנוכחי אינו מקרי; הוא נוצר במקור עבור מכונות כתיבה בשפת היידיש לפני יותר מ-100 שנה. בשנת 1903 הוציאה חברת רמינגטון את מכונת הכתיבה הראשונה ביידיש, ומיקמה את האותיות הנפוצות ביותר בשפה זו – כמו ע', י', א' ו-ט' – במרכז המקלדת, בעוד האותיות הפחות שימושיות נדחקו לשוליים.
מכיוון שביידיש נעשה שימוש באותיות לציון תנועות, המקלדות המקוריות כללו מקשים מיוחדים שלא קיימים בעברית המודרנית, כמו פ' דגושה, ב' דגושה וצירופים כמו "יי" ו-"וו". המכונות זכו להצלחה אדירה בקרב יהודי ארצות הברית ואירופה, וסופרים מפורסמים כמו י"ל פרץ החלו להשתמש בהן. חברת אנדרווד המתחרה העתיקה את הסידור בשנת 1911, וכך הוא השתרש כסטנדרט בקרב הכותבים היהודים של אותה תקופה, שהשתמשו באותן מכונות גם לכתיבה בעברית.
בשנות ה-40 של המאה ה-20 החלה הפופולריות של היידיש לרדת, אך ההרגל של הכותבים נותר חזק. כאשר יוצרו מכונות הכתיבה הראשונות בעברית, המקשים המיוחדים של היידיש הוסרו, אך סידור האותיות הבסיסי נשמר כדי לא לאלץ את המשתמשים ללמוד הקלדה מחדש. עם הופעת המחשבים האישיים בשנות ה-80, חברת IBM וחברות אחרות פשוט העתיקו את אותו סידור היסטורי למקלדות המודרניות שלנו.
עוד באתר:
התוצאה היא סידור שגורם להקלדה איטית יותר ופחות יעילה בעברית, שכן הוא אינו מותאם לתפוצת האותיות בשפה העברית המודרנית. כדי לנסות ולתקן את המצב, מכון התקנים הישראלי הוציא תקן חדש המנסה למנוע בלבול בין אותיות דומות (כמו ו' ו-ן' סופית) ולהשוות את מיקום סימני הפיסוק לאנגלית. למרות זאת, נראה כי ההרגלים הישנים חזקים מכל תקן, ומרביתנו נמשיך להקליד על פי הסטנדרט שנקבע לפני יותר ממאה שנים עבור דוברי היידיש.
