היום, ט"ו בסיוון, הוא יום השנה העברי לפלישה לנורמנדי (6 ביוני 1944). כולנו מכירים את התמונות של נחיתת הענק, אבל מאחורי המבצע הימי הגדול בהיסטוריה מסתתר דרמה מודיעינית ולוגיסטית מטורפת, שהוכרעה בזכות דברים שלא תיארו לעצמם.
ב-6 ביוני 1944 נחתו בנורמנדי כ-156 אלף חיילי בעלות הברית, בסיוע כמעט 7,000 כלי שיט ויותר מ-11 אלף כלי טיס. זו הייתה הפלישה הימית הגדולה בהיסטוריה, אבל היא יצאה לדרך רק אחרי דחייה של 24 שעות בגלל מזג אוויר מסוכן בתעלת למאנש.
ההפתעה הראשונה: הגרמנים ידעו שזה מגיע, אבל בעלות הברית בנו ארמיית רפאים שלמה. במבצע ההונאה "פורטיטיוד", הוקמו בסיסים עם טנקים מתנפחים מגומי ומפקדות דמה, כדי לשכנע את היטלר שהפלישה תהיה בכלל באזור קאלה. זה עבד כל כך טוב, שגם שבוע אחרי הפלישה האמיתית, הגרמנים עדיין שמרו כוחות עצומים בצפון מחשש לפלישה נוספת.
עוד באתר:
ההפתעה השנייה: מזג האוויר. בתחילת יוני השתוללה בתעלת למאנש סערה קשה. המטאורולוגים הגרמנים קבעו שאין שום סיכוי לפלישה, והצי הגרמני אפילו הפסיק את הסיורים. אבל המטאורולוגים של בעלות הברית זיהו הפוגה קצרה של כמה שעות. אייזנהאואר לקח הימור מטורף ונתן את הפקודה: "יוצאים".
ההפתעה השלישית: איפה היה ארווין רומל? המפקד הגרמני הבכיר שאחראי על הגנת החופים היה בטוח שבסערה כזו לא יקרה כלום, ונסע לגרמניה לחגוג את יום הולדתה של אשתו ולפגוש את היטלר. כשהחיילים האמריקאים והבריטים נחתו על החופים, המצביא הגרמני המוכשר ביותר בכלל היה בדרכים.
ההפתעה הרביעית: הבלבול בפיקוד הנאצי. כשהחלו הדיווחים על הנחיתות, דיוויזיות הטנקים הגרמניות הגדולות ביותר חנו בפנים הארץ והיו כפופות ישירות להיטלר. אבל הפיהרר ימ"ש ישן באותו בוקר עד שעות הצהריים המאוחרות, ואנשי המטה שלו פחדו להעיר אותו. הזמן היקר שבוזבז חרץ את גורל קו ההגנה.
הפתעה חמישית: אחד הטריקים המבריקים – ג'ורג' פטון, מהגנרלים שהגרמנים העריכו במיוחד, הוצב בראש “קבוצת ארמיות” שלא באמת הייתה קיימת. המסר לגרמנים היה ברור: אם פטון שם – כנראה שהמכה הגדולה תבוא מקאלה. בפועל, זו הייתה הצגה שנועדה להשאיר כוחות גרמניים רחוק מנורמנדי.
גם אחרי שהפלישה החלה, ההונאה המשיכה לעבוד: מפקדים גרמנים עדיין חשדו שנורמנדי היא רק הסחה, והמתקפה העיקרית עוד תגיע בקאלה. אלו היו שעות וימים קריטיים שבהם כל דיוויזיה גרמנית שלא זזה דרומה – נתנה לבעלות הברית עוד זמן להתבסס על החוף.
הפלישה עצמה לא הייתה “ניצחון מוחלט”. רוב היעדים של היום הראשון לא הושגו במלואם, ובעלות הברית ספגו כ-10,000 נפגעים, מהם כ-4,400 הרוגים. אבל היעד העיקרי הושג: החומה האטלנטית נפרצה, וראש גשר של בעלות הברית נקבע על אדמת צרפת.
הפלישה לנורמנדי לא הצליחה רק בגלל כמות החיילים (כ-156,000 ביום הראשון), אלא בזכות שילוב מדעי מדויק של חיזוי מזג אוויר, הונאה מודיעינית מבריקה וקבלת החלטות תחת לחץ עצום, שבעזרת ה' סדקו את החומה האטלנטית וסימנו את תחילת הקץ של גרמניה הנאצית.
