12 שנה בדיוק יחלפו היום מאותו ערב קשה: ט"ו בסיוון תשע"ד (12 ביוני 2014). בשעה 22:15 בלילה, שלושה נערים – איל יפרח (19), גיל-עד שער (16) ונפתלי פרנקל (16) – נעצרו בטרמפיאדה בצומת אלון שבות. הם לא ידעו שברכב שנצר לידם יושבים מחבלי חמאס. כך החלו 18 ימים ששינו את החברה הישראלית.
הסיפור המצמרר ביותר בלילה ההוא היה השיחה למוקד 100. גיל-עד שער הי"ד, בתושייה בלתי נתפסת, הצליח לחייג וללחוש: "חטפו אותי". במוקד חשבו שמדובר במתיחה, והזמן היקר אבד. רק בבוקר, כשהנערים לא הגיעו הביתה, הבינו כוחות הביטחון את גודל האסון והכריזו על מבצע "שובו אחים".
במשך 18 ימים מדינה שלמה עצרה את נשימתה. אלפי חיילים ומתנדבים סרקו כל מערה ובור ביהודה ושומרון, תחת הובלת השב"כ וצה"ל. דמותן של שלוש האימהות – רחלי, בת-גלים ואיריס – הפכה לסמל של עמידה איתנה ותפילה משותפת שחצתה את כל המגזרים בישראל.
עוד באתר:
בת גלים שער, יצאה לתקשורת והודיעה: "ביקשנו מראש הממשלה, שהחמאס יבין בכל דרך שלא משתלם לחטוף ילדים", כשהיא סוללת בגבורתה את הדרך למשפחות פורום תקווה שיבואו בעקבותיה עשור אחר כך.
ומזווית אחרת, רחלי פרנקל, הצהירה בגבורה יהודית: "אני מאמינה בלב שלם שהם יחזרו, אבל ה' לא עובד אצלינו ותבטיחו לי שלא תישברו, לא משנה מה יקרה. העיקר תישארו ביחד".
הסוף המר הגיע ב-30 ביוני 2014. גופותיהם של השלושה נמצאו בשדה סמוך לחלחול, צפונית לחברון. התברר כי הם נרצחו זמן קצר מאוד לאחר החטיפה. ההלוויה המשותפת במודיעין הפכה למפגן אחדות עצום בהשתתפות מאות אלפי אנשים, ביום של אבל לאומי עמוק.
אירוע החטיפה לא הסתיים במישור האישי. הוא הוביל למבצע צבאי נרחב נגד תשתיות חמאס ביו"ש, ולבסוף למערכת "צוק איתן" בעזה. המחבלים עצמם חוסלו כעבור מספר חודשים בחילופי אש עם כוחות הביטחון בחברון, ובכך נסגר המעגל המבצעי.
היום, ט"ו בסיוון, אנחנו זוכרים את איל, גיל-עד ונפתלי, הי"ד. המורשת שנשארה מהימים ההם היא "רוח האחדות" – רגע נדיר שבו החברה הישראלית הניחה בצד את המחלוקות והתייצבה כאיש אחד
