
שר העלייה והקליטה אופיר סופר השתתף הלילה בכנס ירושלים של קבוצת 'בשבע' בניו יורק, ובדבריו הציג שוב את הקו הבעייתי שנשמע לאחרונה מצד חלקים בציונות הדתית: מצד אחד רצון לשמר את השותפות הפוליטית עם המפלגות החרדיות, ומצד שני דרישה ברורה מהציבור החרדי לשנות את עמדתו ואורח חייו בסוגיית הגיוס.
סופר, שנחשב לאחד המתנגדים להסדרת מעמדם של בני הישיבות במתווה שיגן על עולם התורה, אמר כי השותפות עם הציבור החרדי היא "שותפות טבעית וחשובה", אך הוסיף מיד כי "בשותפות הזו גם דברים צריכים להשתנות".
לדבריו, "אנחנו מצפים כבר תקופה ארוכה מאוד שהדברים ישתנו". בהמשך הוסיף כי הוא מצפה מ"ההנהגה החרדית לקריאה ברורה" ולפעולות שיביאו, כלשונו, ל"שותפות משמעותית יותר בעניין הצבא והגיוס".
עוד באתר:
במילים אחרות, סופר מבקש להמשיך ליהנות מהשותפות הפוליטית עם המפלגות החרדיות, שבלעדיה קשה מאוד לימין לקדם את סדר היום שלו, אך במקביל מציב דרישה מהציבור החרדי לוותר על יסוד מרכזי בזהותו: מעמד בני הישיבות ולומדי התורה.
דווקא בימים שבהם עולם התורה נמצא תחת מתקפה חסרת תקדים, עם מעצרי בני ישיבות, סנקציות כלכליות והחלטות משפטיות נגד מוסדות התורה, דבריו של סופר מחדדים את תחושת הכאב בציבור החרדי: כאשר הציונות הדתית זקוקה לקולות החרדים, השותפות "חשובה"; כאשר צריך להתייצב להגנת עולם התורה, נשמעות דרישות מהחרדים להשתנות.
סופר אף אמר כי "אנחנו לא צריכים לוותר על השותפות הזו", והציע אולי להרחיב אותה לממשלה רחבה יותר. אלא שגם כאן ניכרת אותה סתירה: השותפות רצויה כל עוד היא משרתת את הצרכים הפוליטיים של מפלגתו ושל גוש הימין, אך אינה כוללת מחויבות אמיתית להגנה על עולם התורה החרדי בשעתו הקשה.
בהמשך דבריו התייחס סופר גם לנושאי עלייה וקליטה מאז תחילת המלחמה, אך עיקר המשמעות הפוליטית של דבריו נוגעת דווקא למשבר מול המפלגות החרדיות. המסר שלו ברור: החרדים רצויים כשותפים, אך בתנאי שהם אלה שישתנו.
בציבור החרדי מתקשים לקבל את הגישה הזו. שותפות פוליטית אמיתית אינה יכולה להתבסס על דרישה חד צדדית: החרדים יתמכו בחוקי הימין, בתקציבי ההתיישבות וברפורמות של הציונות הדתית, ואילו כאשר מגיע תורה של ההגנה על הישיבות, הם יידרשו להתכופף ולשנות את דרכם.
דבריו של סופר מצטרפים לקרע ההולך ומעמיק בין הציבור החרדי לחלקים בציונות הדתית, ומעלים מחדש את השאלה האם גוש הימין עדיין מבין כי השותפות עם החרדים אינה כלי טכני להעברת חוקים, אלא מחייבת כבוד אמיתי לעולם התורה ולדרך החיים החרדית.
























