ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב היום שוב על דוכן העדים והתמודד עם שאלות נוקבות מצד התובע, עו"ד יונתן תדמור, בתיק 2000. במרכז הדיון עמדו השיחות שניהל בעבר עם מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, והניסיון לברר האם מאחוריהן עמדה עסקת תן־וקח בין פוליטיקה לתקשורת.
במהלך החקירה הציג תדמור תמלילים שבהם מוזס דיבר על שינוי משמעותי בקו העיתון, לצד קידום אפשרי של חקיקה שנגעה ל"ישראל היום". התביעה ביקשה להראות כי היה קשר ישיר בין השניים, אולם נתניהו דחה את הטענה מכל וכל. לדבריו, הוא לא ייחס אמינות להצעות שנשמעו בשיחות ולא ראה בהן התחייבות ממשית.
כדי לבסס את גרסתו, הרחיב נתניהו על יחסיו עם בעלי כלי תקשורת נוספים לאורך השנים. הוא טען כי בדיוק כפי שלא ציפה שגורמים אחרים ישנו בן־לילה את הקו האידיאולוגי של כלי התקשורת שבבעלותם, כך גם לא האמין שנוני מוזס מסוגל או מעוניין להפוך את מדיניות "ידיעות אחרונות" לטובתו. מבחינתו, הרעיון שעיתון ותיק ישנה את אופיו בתוך ימים או שבועות היה בלתי מציאותי.
עוד באתר:
העימות החריף ביותר נרשם כאשר התובע חזר והציג ציטוטים שלפיהם מוזס ביקש לפעול למען בחירתו המחודשת של נתניהו לראשות הממשלה. ראש הממשלה הגיב בזלזול מופגן וטען כי מדובר באמירות שלא לקח ברצינות. בשלב מסוים השיב: "אני אומר לכם, כבודכם, מר תדמור, זה קשקוש ענק". עוד הוסיף כי מעולם לא האמין שמוזס מתכוון באמת לשנות את דרכו של העיתון או לפעול למענו פוליטית.
בהמשך הוצגה אחת הראיות המרכזיות בכתב האישום, שבה מוזס אמר לנתניהו כי יעשה "את הכי טוב" כדי שימשיך לכהן בתפקידו. גם כאן טען נתניהו כי הדברים לא הרשימו אותו כלל. לדבריו, הניסיון המצטבר שלו עם מוזס הוכיח לאורך השנים כי האחרון פעל דווקא נגדו, כולל בתקופות בחירות משמעותיות. הוא הדגיש כי אם היה מאמין להצעה אמיתית, היה פועל אחרת לחלוטין בזירה הפוליטית.
נתניהו ניסה לחזק את טענותיו באמצעות "מבחן התוצאה". הוא הזכיר כי לא קידם את החוק שבמוקד הפרשה, נאבק בו ואף פעל לעיכובו. לטענתו, התנהלותו בפועל אינה מתיישבת עם התזה שלפיה התקיימה עסקה מושחתת. מבחינתו, העובדה שהחוק לא קודם היא הוכחה לכך שלא התקיימה הבנה אמיתית בינו לבין מוזס.
במהלך הדיון אף העירו השופטים כי תשובותיו של נתניהו חוזרות על עצמן, וביקשו מהתובע להתקדם לנקודות נוספות. למרות זאת, האווירה באולם נותרה מתוחה, כאשר שני הצדדים ממשיכים להתעמת סביב פרשנותן של אותן שיחות מוקלטות והמשמעות שיש לייחס להן.
תיק 2000 נחשב לתיק משפטי מורכב ותקדימי, שכן הוא עוסק בשאלת הגבול שבין יחסים לגיטימיים של פוליטיקאים ואנשי תקשורת לבין עבירות של שוחד והפרת אמונים. בעוד ההגנה מציגה את השיחות כתרגיל פוליטי שנועד לקנות זמן ולמנוע משבר קואליציוני, התביעה רואה בהן עדות למערכת אינטרסים פסולה.
