בתוכנית 'ברוך שאמר', נשאל הרב ברוך שרגא שאלה מסקרנת: מאזין סיפר כי נדר לתת סכום נכבד לצדקה, אם יעבור את הטסט הראשון, למעשה, הוא נכשל בטסט, וביקש לדעת האם הוא עדיין חייב לקיים את נדרו.
תחילה, הרב אמר כי לא כל תנאי מועיל, שכן כאשר אדם עושה תנאי, ולא כופל אותו – התנאי בטל: "אדם קידש אישה על תנאי ולא כפל את התנאי, אלא אמר שאם יהיה כך וכך – היא מקודשת. אבל הוא לא אמר, אם לא יהיה ככה, לא תהיה מקודשת. הדין הוא שהתנאי בטל והמעשה קיים, ואפילו אם לא מתקיים התנאי, האישה הזו – מקודשת. למה? שכיוון שכל דיני התנאים, למדנו מתנאי בני גד ובני ראובן".
הרב הסביר מהו תנאי בני גד ובני ראובן. משה רבנו קבע להם תנאי כפול: "אם יעברו בני גד ובני ראובן חלוצים לפני ה' – ייתנו להם את ארץ הגלעד", ומנגד, "אם לא יעברו חלוצים – ונאחזו בתוככם בארץ כנען". מכאן למדו חז"ל שכל תנאי צריך לכלול הן את צד החיוב והן את צד השלילה. לכן, לכאורה, אדם שאמר רק "אם אעבור את הטסט אתן צדקה", מבלי לומר "ואם לא אעבור לא אתן", עשוי היה להיחשב כמי שהתנאי שלו בטל.
עוד באתר:
אולם בנדרים הדין שונה. לדבריו, הרמ"א פוסק שאין צורך בתנאי כפול בנדרים, משום שבזה הולכים אחר כוונת הנודר. גם הבן איש חי בספרו "רב פעלים" כתב שכאשר אדם תולה את נדרו במפורש במצב מסוים, יש לבחון את כוונתו.
בסיכום הדברים הבהיר הרב כי ההכרעה תלויה בלשון המדויקת שבה נאמר הנדר. אם אדם התחייב לתת צדקה "כדי שיצליח בטסט", ללא תנאי מפורש שהחיוב יחול רק לאחר הצלחה, צריך לראות את הנדר כמחייב. לעומת זאת, אם אמר במפורש "אם אעבור את הטסט אתן צדקה", הרי שכל ההתחייבות הותנתה במעבר המבחן. במקרה זה, מאחר שהנדר נקשר במפורש להצלחה בטסט, קבע הרב ברוך שרגא כי מאחר שהמאזין נכשל בטסט, הוא פטור מקיום הנדר ואינו חייב לתת את סכום הצדקה שהתחייב לתת.
