שני מסמכים רשמיים של צה"ל, שנשלחו בתגובה לבקשות לפי חוק חופש המידע, מעלים שאלות קשות על אופן הטיפול בפרשה שבה היה מעורב רועי מיארה, בנה של היועצת המשפטית לממשלה. הבקשות עסקו בין היתר באירוע של גניבת אפוד קרמי והאמל"ח שהיה בתוכו, וכן בהתנהלות הגורמים המוסמכים בעניינו של מיארה.
בתשובת צה"ל מ-2 ביוני 2026 נכתב במפורש כי באירוע המדובר לא הוגשה תלונת מצ"ח, וכי המקרה טופל באמצעות בירור פיקודי בלבד. צה"ל סירב למסור את פרטי המפקדים המעורבים, בטענה כי חשיפתם תפגע בפרטיותם.
עוד באתר:
יום לאחר מכן נשלחה תשובה נוספת, שבה חזר צה"ל על אותה קביעה: לא נפתחה חקירת מצ"ח, והטיפול נותר במישור הפיקודי. גם בבקשה זו נדחתה הדרישה לחשוף את זהות המפקדים ואת פרטי הטיפול, שוב בנימוק של הגנת הפרטיות.
צה"ל הוסיף כי חלק מהשאלות אינן נחשבות ל"בקשת מידע" על פי החוק, אלא ניסיון לקבל תשובות לשאלון, ולכן אינו מחויב להשיב עליהן. בכך נמנע למעשה מתן מענה מפורט לשאלות הנוגעות להחלטות שהתקבלו, להליך שננקט ולשאלה מדוע הסתפקו בבירור פיקודי.
המסמכים אינם מוכיחים כשלעצמם כי ניתנה לבנה של היועמ"שית חסינות או הקלה בשל זהותה של אמו, אך הם בהחלט חושפים טיפול מצומצם וחוסר שקיפות חריג בפרשה הנוגעת לציוד צבאי ולאמצעי לחימה.
השאלות נותרות פתוחות: מדוע לא הוגשה תלונה למצ"ח? מי החליט להסתפק בבירור פיקודי? מה היו מסקנות הבירור, והאם הוטלו צעדים כלשהם? ובעיקר, האם כל חייל אחר היה זוכה לאותו טיפול שקט ומוגן?
בזמן שמערכת האכיפה דורשת שקיפות, אחריות וציות מוחלט מכל אזרח ונבחר ציבור, במקרה הנוגע לבנה של מי שעומדת בראש המערכת המשפטית, צה"ל בוחר להסתתר מאחורי פרטיות, ניסוחים משפטיים וסירוב למסור תשובות מלאות.
