בעוד גדולי הדור מתריעים מפני פגעי הטכנולוגיה, האינטרנט ממשיך לחדור אל החברה החרדית בקצב מהיר, אך בניגוד לתחזיות שנשמעו במשך שנים, הוא אינו בהכרח מוחק את הגבולות הקהילתיים או משנה מן היסוד את אורח החיים החרדי.
מחקר חדש ומקיף של איגוד האינטרנט הישראלי ומכון המחקר החרדי 'אסקריא' מציג תמונה מורכבת: יותר בתים מחוברים, יותר שימוש יומיומי ויותר מכשירים חכמים, אך במקביל גם שיעורי סינון גבוהים, נאמנות לטלפון הכשר והסתייגות כמעט מוחלטת מהכנסת הילדים לעולם המקוון.
הדו"ח, שכותרתו "האינטרנט בחברה החרדית 2025", מבוסס על סקר טלפוני שנערך בקרב 700 חרדים בני 18 ומעלה. המדגם חולק לפי זרם, מגדר ואזור מגורים, וטעות הדגימה המרבית עומדת על 3.7%. הבחירה בסקר טלפוני נועדה לכלול גם חרדים שאינם מחוברים כלל לאינטרנט, ולא רק את מי שכבר נמצאים ברשת.
עוד באתר:
הנתונים מלמדים כי אי אפשר עוד לתאר את הציבור החרדי כציבור "מנותק מהאינטרנט". אבל באותה מידה, גם אי אפשר לתאר אותו כחברה שנכנעה לתרבות הדיגיטלית. מה שמתפתח הוא מודל חרדי ייחודי: שימוש נרחב לצרכים מעשיים, תחת מגבלות, סינון ופיקוח, תוך התנגדות ברורה להפיכת הרשת למרכז החיים.
בתוך שלוש שנים: זינוק בחיבור הביתי
60% מהמשיבים דיווחו כי בביתם יש חיבור לאינטרנט, לעומת 50% בלבד בשנת 2022. מדובר בעלייה של עשר נקודות אחוז בתוך שלוש שנים בלבד.
עם זאת, ההגדרה "החברה החרדית" מטשטשת הבדלים עמוקים בין הקהילות. בקרב הציבור הליטאי שיעור החיבור הביתי עומד על 71%, לעומת 60% בשנת 2022. בציבור הספרדי נרשמה העלייה החדה ביותר: מ־44% ל־64%. לעומת זאת, בציבור החסידי כמעט לא חל שינוי ושיעור החיבור נשאר על 43%.
הפער הזה אינו טכני בלבד. הוא מלמד כי בעוד חלקים בציבור החרדי מתאימים את עצמם במהירות לעולם העבודה, השירותים והניהול הדיגיטלי, הקהילות החסידיות ממשיכות להחזיק בחומות חזקות יותר סביב הבית.
מחברי הדו"ח מתארים זאת כ"שמרנות". מנקודת מבט חרדית, אפשר לקרוא את הנתון אחרת: בחלקים מן הציבור החסידי עדיין קיימת יכולת קהילתית ממשית להציב גבולות, גם כאשר הסביבה הכללית דוחפת בכל הכוח לדיגיטציה.
81% משתמשים – אך לא כולם מכניסים את הרשת הביתה
הנתון המפתיע ביותר הוא ששיעור המשתמשים באינטרנט גבוה בהרבה משיעור המחוברים בבית. 81% מהציבור החרדי משתמשים באינטרנט בתדירות כלשהי, ו־73% משתמשים בו מדי יום.
הפער נובע מכך שחלק מהמשתמשים גולשים ממקומות עבודה, מעמדות מחשב, מחדרים ייעודיים או ממכשירים שאינם מחוברים דרך תשתית ביתית רגילה.
53% משתמשים במחשב או בטאבלט בבית, לעומת 40% בשנת 2022. 31% גולשים ממחשב במקום העבודה, 17% משתמשים בעמדות אינטרנט בתשלום, 19% גולשים באמצעות סמארטפון רגיל ו־16% באמצעות מכשיר חכם מפוקח.
המספרים מלמדים שהאינטרנט כבר אינו שירות צדדי שנועד למספר מצומצם של עובדים. הוא הפך לחלק מהניהול השוטף של החיים. אך עצם העובדה שרבים מעדיפים נטסטיק, עמדות חיצוניות או מכשיר נפרד מלמדת שהם אינם מעוניינים בהכרח בחיבור פתוח, קבוע ונגיש לכל בני הבית.
רק 57% מהמחוברים בבית משתמשים בחיבור קווי רגיל. 30% מתחברים באמצעות נטסטיק ו־14% באמצעות נקודת גישה מהטלפון. במקרים רבים, הבחירה באמצעים אלו מאפשרת שליטה טובה יותר בשעות, במיקום ובזהות המשתמשים.
הטלפון הכשר עדיין שולט
למרות התרחבות השימוש ברשת, הטלפון הכשר נותר המכשיר המרכזי והמקובל בחברה החרדית. 77% מחזיקים בטלפון כשר ללא אינטרנט.
17% מחזיקים בסמארטפון רגיל ו־11% בסמארטפון כשר או מפוקח. מאחר שחלק מהמשיבים מחזיקים ביותר ממכשיר אחד, הנתונים חופפים. 11% דיווחו כי הם מחזיקים שני טלפונים ברמות שונות של פיקוח, למשל טלפון כשר לשימוש ציבורי וסמארטפון נוסף לצורכי עבודה.
יש כאן תופעה שאינה נוחה לאף אחד מהצדדים בוויכוח. מצד אחד, ברור שמכשירים חכמים נמצאים כיום בידי ציבור רחב בהרבה ממה שנראה ברחוב. מצד שני, רוב מוחלט עדיין מחזיק בטלפון כשר, ולעיתים קרובות הוא נשאר המכשיר המרכזי והגלוי.
גם בתחום זה קיימים פערים: בקרב הספרדים 34% מחזיקים מכשיר חכם כלשהו, בקרב הליטאים 23%, ובציבור החסידי 21%. 84% מהחסידים מחזיקים בטלפון כשר.
הצעירים דווקא שמרנים יותר
אחד הנתונים המעניינים ביותר סותר את ההנחה המקובלת שלפיה כל דור צעיר יהיה פתוח יותר לקדמה מן הדור שקדם לו.
בקרב בני 18 עד 29, 81% מחזיקים טלפון כשר ורק 22% מחזיקים מכשיר חכם כלשהו. בקרב בני 30 עד 49 שיעור בעלי המכשירים החכמים עולה ל־29%, ובקרב בני 50 ומעלה הוא עומד על 27%.
מחברי הדו"ח מייחסים את הנתון ללחץ שמפעילות הישיבות, הכוללים ומוסדות החינוך על הצעירים. המבוגרים, לעומתם, נמצאים בשוק העבודה ונזקקים יותר ליישומים, דואר אלקטרוני, בנקאות וקבלת שירותים.
אפשר לראות בכך עדות לכוחם של מוסדות התורה. בניגוד לתפיסה שלפיה הטכנולוגיה תחדור בהכרח דרך הצעירים ותמוטט את כללי הקהילה, דווקא הצעירים החרדים מגלים משמעת מוסדית וקהילתית גבוהה יותר. הטכנולוגיה נכנסת בעיקר דרך אילוצי הפרנסה של המבוגרים, ולא דרך מרד נעורים.
הנשים מנהלות את הבית הדיגיטלי
נשים חרדיות משתמשות באינטרנט מעט יותר מגברים. 76% מהנשים משתמשות בו מדי יום, לעומת 71% מהגברים.
60% מהנשים גולשות דרך מחשב או טאבלט בבית, לעומת 45% מהגברים. 38% מהנשים משתמשות במחשב במקום העבודה, לעומת 24% מהגברים. נשים גם מחזיקות יותר בסמארטפון רגיל: 21% לעומת 14% מהגברים.
ההסבר נעוץ, בין היתר, במבנה הכלכלי של הבית החרדי. נשים רבות עובדות במשרדים, בהוראה, בשירותים ובמקצועות המחייבים נגישות דיגיטלית. הן גם נושאות בחלק גדול מהניהול המעשי של משק הבית: הזמנת תורים, קניות, מידע רפואי, בנקאות וקשר עם הרשויות.
60% מהנשים המשתמשות באינטרנט קונות ברשת, לעומת 44% מהגברים. 71% משתמשות לקבלת מידע רפואי, לעומת 58% מהגברים. 42% משתמשות לצורכי לימודים והכשרה, לעומת 27% מהגברים.
מנגד, הגברים בולטים יותר בשימוש בעמדות אינטרנט מחוץ לבית ובטלפונים חכמים כשרים. הנתונים משרטטים חלוקת תפקידים ברורה: הנשים מפעילות חלק גדול מן המערך הדיגיטלי הביתי, בעוד גברים רבים מנסים לשמור את הגישה מחוץ למרחב המשפחתי או באמצעות מכשירים מפוקחים.
הסינון אינו שולי – הוא תנאי יסוד
85% מבעלי החיבור הביתי משתמשים במערכת סינון. אמנם מדובר בירידה לעומת 90% בשנת 2022, אך עדיין זהו רוב מוחלט.
'נטפרי' היא החברה המובילה עם 48% משוק הסינון הביתי. אחריה 'רימון' עם 21% ו'אתרוג' עם 17%. 80% מהמשתמשים מרוצים ממערכת הסינון שלהם ורק 6% אינם מרוצים.
גם בטלפונים החכמים נרשמה עלייה בשימוש בסינון: מ־49% בשנת 2022 ל־59% בשנת 2025. 74% מבעלי הסינון הסלולרי מרוצים ממנו.
הנתון הזה חשוב במיוחד, משום שהוא מראה שהתרחבות האינטרנט אינה מתרחשת רק בניגוד לרבנים ולנורמות הקהילתיות. במקרים רבים היא מתרחשת בתוך מסגרת שהציבור עצמו יצר: מכשירים ייעודיים, חסימות, רשימות לבנות, ספקים מותאמים והפרדה בין עבודה לבית.
הדו"ח רואה בסינון בעיקר כלי מגביל. הציבור החרדי רואה בו מנגנון המאפשר להשתמש במה שנחוץ, בלי להפקיר את הבית בפני כל מה שהרשת מציעה.
מה עושים החרדים באינטרנט?
השימושים המרכזיים אינם רשתות חברתיות, סרטונים או ויכוחים פוליטיים. בראש הרשימה עומד הדואר האלקטרוני, שבו משתמשים 91% ממשתמשי האינטרנט לפחות פעם בשבוע.
80% משתמשים בשירותי בנקאות ופיננסים, 69% בקבלת מידע מרשויות, 65% במידע רפואי ו־56% בתכנים תורניים.
53% צופים בסרטונים או מאזינים למוזיקה, 52% מבצעים קניות, 50% גולשים באתרי חדשות ו־49% מבצעים תשלומים. רק 26% משתמשים ברשתות חברתיות.
המשמעות ברורה: הרשת נתפסת קודם כול כאמצעי לסידור החיים. לא ככיכר תרבותית ולא כזהות חדשה. הציבור משתמש במה שהוא מוכרח או מוצא בו תועלת ברורה, תוך הסתייגות מן המעטפת התרבותית שמגיעה עם הכלי.
החדשות עדיין עוברות מפה לאוזן
למרות פריחת אתרי החדשות החרדיים, מקור המידע המרכזי במגזר הוא עדיין שיחות עם חברים ובני משפחה: 72%.
56% קוראים עיתונות חרדית מודפסת, 30% מאזינים לקווי נייעס, 29% גולשים באתרי חדשות חרדיים ו־26% מקבלים מידע בקבוצות הודעות.
לעומת זאת, רק 14% צורכים אתרי חדשות כלליים, 11% צופים בערוצי טלוויזיה, 9% צורכים חדשות דרך רשתות חברתיות ורק 2% קוראים עיתונות כללית מודפסת.
גם האמון נשאר בתוך הקהילה. 38% מביעים אמון בשיחות עם קרובים, 34% בעיתונות החרדית ו־23% באתרי החדשות החרדיים. רק 9% מביעים אמון באתרי חדשות כלליים, 11% בטלוויזיה ו־2% ברשתות החברתיות.
הציבור החרדי אינו בהכרח מנותק ממידע חיצוני, אך הוא מעדיף לקבל אותו לאחר שעבר תיווך מגזרי, עריכה והתאמה לערכיו. זהו אתגר גדול לכלי התקשורת החרדיים: הציבור אמנם צורך אותם, אך גם מצפה מהם להיות חומת הגנה מפני שקר, הסתה ותוכן שאינו ראוי.
רק 5% רוצים לעודד ילדים להשתמש ברשת
זה אולי הנתון החשוב ביותר בדו"ח: רק 5% מהמשיבים סבורים שיש לעודד ילדים וצעירים לחפש מידע באינטרנט.
40% אומרים שקשה כיום להעריך את אמינות החדשות ברשת. רק 29% בטוחים שהם מסוגלים לזהות מידע שקרי, ורק 20% בודקים ידיעות בכמה מקורות.
מחברי המחקר מציגים את הנתונים כחולשה באוריינות הדיגיטלית וכחשש מהקניית מיומנויות לדור הבא. אך מנקודת מבט חרדית שמרנית, הסירוב לעודד ילדים להסתובב ברשת אינו בהכרח בורות או פחד. הוא נובע מן ההכרה שגם ילד שיודע לבדוק עובדות עדיין עלול להיחשף לתכנים הרסניים, לנורמות זרות ולהתמכרות.
אוריינות אינה תחליף לגבולות. אפשר ללמד אדם לזהות מידע שקרי, אך הדבר אינו הופך את כל מרחב האינטרנט לראוי לילד חרדי.
עם זאת, דווקא הנתונים על חוסר היכולת לזהות מידע כוזב צריכים לעורר דיון פנימי. ככל שהמבוגרים נאלצים להשתמש ברשת, אין די בסינון טכני בלבד. גם בתוך האתרים המאושרים, הדואר האלקטרוני וקבוצות ההודעות מסתובבות הונאות, שמועות, מניפולציות ותעמולה. הציבור זקוק לכלים מעשיים של זהירות, אימות מידע והגנה על פרטיות, בלי להפוך זאת לקריאה לפתיחת הרשת בפני ילדים.
לא כניעה – אלא אימוץ מבוקר
מחברי הדו"ח מסכמים כי הציבור החרדי אינו מממש את מלוא "הפוטנציאל החברתי, הכלכלי והאזרחי" של האינטרנט. זו מסקנה שנובעת מתפיסת עולם מסוימת, הרואה בהשתלבות דיגיטלית רחבה יעד חיובי כשלעצמו.
הציבור החרדי אינו חייב לקבל את ההנחה הזו.
לא כל מה שאפשר לעשות ברשת צריך להיעשות. רשתות חברתיות אינן בהכרח העצמה. חשיפה בלתי מוגבלת אינה בהכרח השכלה. השתתפות מתמדת בשיח המקוון אינה בהכרח אזרחות טובה יותר.
המחקר מוכיח שהחברה החרדית אינה קפואה ואינה מתעלמת מן המציאות. היא מאמצת טכנולוגיה כאשר היא זקוקה לה, בונה פתרונות סינון, מפתחת מכשירים מותאמים ומשתמשת ברשת לניהול עבודה, בריאות, בנקאות ושירותים.
אבל היא גם אומרת אמירה ברורה: האינטרנט הוא משרת, לא אדון. הוא כלי שניתן להשתמש בו בעת הצורך, לא עולם ערכים שיש למסור לו את הבית ואת חינוך הילדים.
המאבק האמיתי בשנים הקרובות לא יהיה בין "מחוברים" ל"מנותקים". הוא יהיה על השאלה האם החברה החרדית תצליח להמשיך להשתמש בטכנולוגיה בלי שהטכנולוגיה תעצב אותה מחדש. הנתונים החדשים מלמדים שהסכנה קיימת, אך גם שהחומות עדיין עומדות.
דבר איש המקצוע
לצד נתוני המחקר, דודי דרור, מנכ"ל מכון 'אסקריא', הסביר בריאיון לתוכנית 'שטח שיווקי' בהגשת עפר גדנקן ב'קול חי' כי אחד הממצאים המעניינים ביותר הוא דווקא השמרנות של הדור הצעיר. לדבריו, בעוד שבעולם הרחב הצעירים מובילים בדרך כלל את אימוץ הטכנולוגיה, בחברה החרדית התמונה הפוכה: 81% מבני 18 עד 29 מחזיקים בטלפון כשר, ורק 22% מחזיקים במכשיר חכם. "עד גיל הנישואין כמעט אין סמארטפונים", אמר דרור, והסביר כי העלייה מתחילה בעיקר לאחר היציאה ממסגרות הישיבה והכניסה לחיי עבודה ומשפחה.
דרור הדגיש גם את ההבדל החשוב בין חיבור ביתי לבין שימוש בפועל. לדבריו, בעוד כ־60% ממשקי הבית החרדיים מחוברים לאינטרנט, 81% מהציבור משתמשים בו בתדירות כלשהי ו־73% גולשים מדי יום. הפער מוסבר באמצעות גלישה ממקומות עבודה, חדרי מחשבים ועמדות חיצוניות, אך גם באמצעות מכשירים של בני משפחה. למרות זאת, המחשב הביתי נותר אמצעי הגלישה המרכזי, כאשר 53% משתמשים במחשב או בטאבלט בבית.
בריאיון התברר עד כמה הסינון הפך לחלק בלתי נפרד מן השימוש החרדי ברשת. 85% מבעלי החיבור הביתי משתמשים בסינון, לעומת 59% מבעלי הסמארטפונים. דרור הסביר כי הפער הגיוני: המחשב הביתי נגיש לילדים ולכל בני המשפחה, בעוד שהטלפון האישי נמצא בדרך כלל בכיסו של בעליו. לדבריו, כ־10% משתמשים באינטרנט ברמת סינון של דואר אלקטרוני בלבד, ואחרים פועלים תחת סינון המאפשר אתרי ממשלה, בנקים ושירותים חיוניים.
"השימוש באינטרנט במגזר החרדי הוא מאוד פרגמטי", הסביר דרור. "דבר ראשון, האינטרנט משמש לניהול החיים, ולא לבילוי או לביטוי עצמי". הוא הצביע על כך שדואר אלקטרוני, בנקאות, שירותי ממשלה ומידע רפואי נמצאים בראש סדר השימושים, ואילו רשתות חברתיות נמצאות בתחתית הרשימה. התמונה הזו מחזקת את ההבנה שהציבור החרדי אינו מקבל את האינטרנט כחבילה תרבותית שלמה, אלא בוחר מתוכו את הכלים הנחוצים להתנהלות היומיומית.
חלק מעניין נוסף בשיחה עסק בפער שבין ההייפ השיווקי סביב סטטוסים וקבוצות ובין מספר המשתמשים בפועל. דרור העריך שכמעט כל בעלי הסמארטפונים החרדים משתמשים בוואטסאפ, וכשלושה רבעים מהם צופים גם בסטטוסים. עם זאת, כאשר גוזרים את שיעור בעלי הסמארטפונים מתוך כלל הציבור החרדי, מדובר בקהל ישיר מצומצם בהרבה מכפי שנדמה לעיתים בענף הפרסום.
המסקנה של דרור הייתה זהירה: אין להתעלם מכוחו השיווקי של הדיגיטל, משום שמסר יכול לעבור מאדם לאדם גם מחוץ לרשת. אדם שנחשף למבצע בסטטוס יכול לספר עליו לבני משפחתו, וההשפעה מתרחבת מעבר למספר הצופים הישירים. אך לצד זאת, הנתונים מראים כי המדיה המסורתית, העיתונות החרדית והתקשורת הקהילתית עדיין שומרות על מעמד מרכזי, והדיגיטל טרם הפך לזירה היחידה או אפילו העיקרית של הציבור החרדי.
האזינו לריאיון המלא מתוך 'שטח שיווקי' בהגשת עפר גדנקן ב'קול חי', בפתח הכתבה.
