כל החיים מדברים איתנו על הנושא הזה…
אנו לומדים / שומעים מימרות חז"ל לרוב קוראים היסטוריה גדולה על אבותינו שמסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך בעולם..
אך בואו נוריד את זה רגע לעולם שלנו..
עוד באתר:
בנוהג שבעולם אם מישהו פגע בנו, את אולי נתווכח / ניפגע, אבל נפנים את הכאב בתוכנו, אל אדם שעשינו כל כך הרבה בשבילו, וכך הוא מתנהג למעננו..
תסתכלו על משה רבינו ע"ה, מנהיג נערץ לעם ישראל, עבר איתם כל כך הרבה, ופתאום הוא מגיע עם עם ישראל לאיזשהוא צומת דרכים, שבה קם מולו אדם ומעורר מדנים ומחלוקות, על החלטות שהוא עשה ועושה..
והוא לא מראה חולשה, לא מראה רפיסות, אלא רק מוסר נפשו להציל את עם ישראל..
איך זה קורה?
בואו ונעיין יחד בפרשת השבוע שלנו וננסה לרדת לעומקם של דברים:
"וישמע משה ויפול על פניו" (טז,ד).
לכאורה אנו נשאל את עצמנו – למה משה רבינו לכאורה היה צריך את זה? ליפול על פניו? להראות סוג של חולשה כלפי מי שרק נלחם איתו, למה לא קיבל כהונה וממציא עליו סיפורים?
בשביל להבין את הגדלות העמוקה הזו בואו ונלמד יחד את דבריו הנפלאים של הגאון בעל התפארת שלמה מראדומסק זצוק"ל שהוא כותב כך, וזה לשונו:
"הנראה לי בזה על פי הידוע מספרים הקדושים ענין נפילת אפיים הוא בחינת מסירת נפש, לכם עתה בעת המחלוקת היה משה ירא לבל יהיה עונש עליהם אשר פגמו בכבודו, לכן נפל על פניו להיות במסירות נפש, והיה בעיניו כלא, כי כל העומד לשרף כשרוף דמי, לזאת הסיר מהם העונש כך כך, כאשר ידוע מעלת משה רבינו עליו השלום שהיה עניו מכל האדם, ותמיד היה במסירות נפש עבור ישראל, כמו שנאמר (שמות לב,לב) 'מחני נא וגו", וכן כל צדיק הדור עיקר העבדות להיות במסירות נפש עבור כנסת ישראל, ועל ידי זה יעורר רחמים עליהם לבקש ולהתפלל על כל צרכיהם, וזהו שאמרו בגמ' (הוריות י:) עבדות אני נותן לך, רצה לומר עבדות חדש, כי עד עתה היית משגיח רק על עצמך, לא כן עתה צריך אתה להשגיח על הכלל".
והמסר הוא חזק ביותר – מתי בפעם האחרונה, שמישהו ביזה אותכם, אחרי חודש שהיה צריך עזרה, התמסרתם אליו בכל מאודכם? קלוש, עד קלוש מאוד, משה רבינו לימד מסר לדורות שהגם שעדת קורח, ביזו אותו, השפילו אותו, במחלוקות, ובסיפורים שלא היו ולא נבראו, הוא לא שמר להם טינה אלא מסר את נפשו למענם, וזה כנראה גם אחת הסיבות הנסתרות למה הם חזרו בתשובה, הם ראו את יד ה', הם ראו את משה רבינו כמה מסר נפשו למענם, לכן כשהאדמה נפתחה, דרגה יצאה להם, והם זכו עוד יותר ל"למנצח לבני קורח מזמור", כי הם ראו שלמשה רבינו כמה היה אכפת לו מהשלום עד מאוד.
והיום לא נסיים בסיפור אלא במסר חזק מאת המגיד הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א (קורח תשפ"ו):
"ידוע מאמר העולם שבאמירת 'עושה שלום' פוסעים לאחור בכפיפת ראש (או"ח קכ"ג א), כי הדרך להשכין שלום – אך ורק בהכנעה שיעתק ממקומו, יחזור לאחוריו שלש פסיעות ויכוף ראשו לרעהו, ואז הכל יבוא על מקומו לשלום".
אכן זה מה שמשה רבינו חיפש ותו לא..
ולוואי שנלמד מזה לקח לכל חיינו!
שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואת והצלחת מורי ורבי עטרת ראשי ר' חיים שמעון פינטו שליט"א.
