הגאון הרב אברהם יוסף פתח את תוכניתו "שמור וזכור" ב'קול חי' בדברי חיזוק מיוחדים לרגל ימי בין המצרים, והתמקד במשמעות הרוחנית של התקופה ובדרך לתקן את חורבן בית המקדש.
בפתח דבריו הסביר את משמעות הביטוי "בין המצרים", הלקוח ממגילת איכה: "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". הוא המשיל זאת לצייד המבקש ללכוד צבי, כאשר שני אנשים מתקדמים משני הצדדים עד שהצבי נלכד במצר ללא אפשרות מילוט. כך, לדבריו, בעקבות חטאי ישראל הובילו המעשים הרעים את העם למקום של צרה וחורבן.
הרב עמד על ההבדל בין גלות בית ראשון לגלות בית שני. לדבריו, על אף שבבית ראשון היו עבירות חמורות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, הגלות הסתיימה לאחר שבעים שנה בלבד. לעומת זאת, חורבן בית שני נמשך קרוב לאלפיים שנה.
עוד באתר:
"אי אפשר להבין מדוע הגלות מתארכת כל כך", אמר, "אלא מפני שהעוון שהביא לחורבן עדיין לא תוקן. לא התנקינו מהמידות המושחתות של שנאת חינם."
בהמשך הזכיר את דברי חז"ל: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו – כאילו חרב בימיו", והסביר כי משמעות הדברים היא שכל דור נדרש לראות את עצמו כאילו החורבן מתרחש לנגד עיניו, ומתוך כך לפעול לתיקונו.
לדבריו, הפתרון אינו במחלוקת או בהאשמות, אלא באימוץ מידותיו של הקב"ה, שעליו נאמר: "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל".
"אם זו מידתו של אבינו שבשמים", אמר, "זו חייבת להיות גם המידה של בניו בארץ. הקב"ה תמיד משתדל לראות את הטוב שבישראל, וגם אנחנו צריכים לנהוג כך."
בהתייחסו ליהודים הרחוקים מתורה ומצוות, קרא הרב שלא להביט עליהם בכעס אלא ברחמים. "צריך פשוט לרחם עליהם", אמר. "הם כתינוקות שנשבו, רחוקים ומנותקים, ואינם יודעים מהי תורה ומהי יהדות."
הרב הדגיש כי התשובה למצב הרוחני אינה בעימותים אלא בהרבצת תורה. "התורה היא חיינו", אמר, והוסיף כי ככל שתרבה ידיעת התורה כך יפחת החושך.
לסיום השתמש במשל: "את החושך לא מגרשים במקלות. את החושך מגרשים בגפרור קטן אחד."
הוא קרא לכל אחד להרבות בלימוד תורה, בהפצת אהבת התורה ובקירוב לבבות, מתוך אמונה שדווקא בדרך זו ניתן יהיה לחזק את האחדות בעם ישראל ולקרב את הגאולה.
האזינו לדברים המלאים בפתח התכנית 'שמור וזכור' ב'קול חי':
