האם כדאי להזכיר לילדים שוב ושוב שעוד מעט צריך לאסוף את המשחקים, או שמא דווקא התזכורות הרבות מחלישות את המשמעת? בשיחה עם מאזין בתוכנית "שיח חינוכי" ב'קול חי', עסק הרב אברהם ברזילאי בסוגיה שמעסיקה הורים רבים.
המאזין סיפר כי ילדיו בני ארבע ושלוש בדרך כלל נשמעים להוראות, אולם כאשר מגיע הזמן לאסוף את הצעצועים, הם מתקשים לשתף פעולה. לדבריו, הוא מקפיד להתריע מראש שהמשחק עומד להסתיים, בתקווה שהדבר יקל על המעבר, אך בפועל האיסוף הופך למאבק.
הרב ברזילאי ביקש להבין מה עומד מאחורי אותן תזכורות חוזרות. הוא שאל את המאזין האם הוא מזכיר לילדים מתוך רוגע ומתוך רצון להקל עליהם, או שמא מתוך חשש שהילדים לא יאספו והוא יישאר לבדו עם הבלגן. לדבריו, אי אפשר להחזיק בשתי התחושות יחד. "ילדים לא שומעים מילים – הם שומעים תדרים", אמר. "ככל שהילדים קטנים יותר, כך הם קולטים טוב יותר את התחושה הפנימית של ההורה. אם אבא אינו בטוח בעצמו, הילדים מרגישים זאת מיד, והדבר מחליש את הסמכות".
עוד באתר:
כדי להמחיש את הדברים סיפר הרב כי גם מורים רבים נופלים באותה טעות. כאשר תלמיד מפר את המשמעת, יש מי שרואה בכך איום אישי על מעמדו ופועל מתוך לחץ ולא מתוך ביטחון. "ברגע שאתה נותן לילד את הכוח לקבוע אם תהיה סמכות או לא – אתה בעצם מוסר לידיו את השליטה", הסביר. לדבריו, במקום להזכיר שוב ושוב, עדיף לומר לילד פעם אחת, ברוגע ובביטחון: "עוד חמש דקות אוספים משחקים", ולאחר מכן לגשת אליו, להסתכל לו בעיניים ולהודיע שהגיע זמן האיסוף, ללא כעס וללא לחץ.
בהמשך הדגיש הרב כי גם דרישות המשמעת חייבות להיות מותאמות לגיל הילד. לדבריו, אין היגיון לצפות מילדים בני שנתיים, שלוש וארבע, שפיזרו במשך שעות את כל משחקי הבית, לאסוף הכול לבדם. "אם לא רוצים בלגן – אל תאפשרו להוציא את כל המשחקים", אמר. "אפשר להשאיר נגישים רק מספר משחקים שמתאימים ליכולת שלהם. ואם כבר אפשרתם להוציא הכול, היו הוגנים: הילד יאסוף את הלגו, הילדה את הפאזל, וגם ההורה יסייע בחלק מהאיסוף". כך, לדבריו, נשמרת המשמעת, אך הדרישה נשארת מציאותית ומותאמת ליכולותיו של הילד.
האזינו לשיחה המלאה מתוך 'שיח חינוכי' ב'קול חי':
