לפני כ-12 שנה נפגשו הרב איצי אקרמן ונחום מנדל בשתי נקודות חיים כמעט הפוכות. אקרמן היה אז אברך כולל צעיר, ששקע בלימוד ספרי המחשבה היהודית וגילה לדבריו עולם רוחני חדש; מנדל, לעומתו, סיים הליך גירושין והחל להתרחק מהעולם הדתי. השנים חלפו, השניים שמרו על קשר מסוים, וכעת נפגשו מחדש לריאיון מיוחד ב'קול חי מיוזיק'.
מנדל הגיע למפגש לאחר מסע אישי מטלטל שכלל פריקת עול מוחלטת, חיפושים, משברים וטיפול נפשי ממושך – ובסופו חזרה אל האמונה. כשנשאל מה גרם לו לעזוב את העולם שבו גדל, השיב בכנות: "הצורך שיראו אותי". לדבריו, כשלא הצליח לבטא בתוך עולם התורה את התחושה "אני קיים", חיפש אותה בחוץ, לצד סקרנות גדולה לעולם שמחוץ למסגרת.
אקרמן שאל כיצד הצליח להשתיק לאורך השנים את המצפון. מנדל השיב באמצעות מושג שאימץ בתהליך שעבר: "פוסט טראומה של החטא". לדבריו, כשאדם מתקשה להתמודד עם מעשיו, הוא עלול להדחיקם: במקום לומר "טעיתי", הוא משכנע את עצמו שאין כאן טעות. בעולם הדיגיטלי, הוסיף, קל עוד יותר למצוא אנשים שמתנהגים באופן דומה ולטשטש גבולות.
עוד באתר:
הרגע המרגש הגיע כשמנדל סיפר בדמעות על ראש השנה בפראג, לאחר שנה וחצי של טיפול פסיכולוגי. כששר "תקדש אדון על כל מעשיך… חמול על מעשיך", הבין לדבריו מהי בגרות: "לקיחת אחריות פירושה להבין שלכל מעשה יש השלכה. כל בחירה שלי יוצרת מציאות, ואני לא יכול לברוח ממנה".
בסיום הפנו השניים מסר להורים: מעבר לכלים חינוכיים ולמילים, ילדים זקוקים בעיקר לדוגמה אישית. לדבריהם, הורה שמסוגל לקחת אחריות, להודות בטעות ולהפגין יושר פנימי מעניק לילד מתנה משמעותית. המסר שסיכם את המסע היה: "כולנו רוצים שיראו אותנו. השאלה היא איפה אנחנו מחפשים את המקום הזה".
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה, חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם… (סוף מגילת איכה)
האזינו לשיחה המלאה במסגרת שבוע החיזוק העולמי ב'קול חי מיוזיק':
