מגיד המישרים הרב טוביה פולק, בדרשה שנמסרה ב"בית המוסר" בשכונת נווה יעקב בירושלים ושודרה במערכת "קול הלשון", עסק בתיקון הנדרש לבניין בית המקדש. לדבריו, ימי בין המצרים הם "ימי תשובה", והדרך לבניין הבית מתחילה בבירור הסיבות שהביאו לחורבן. "אם הסיבות גרמו שייחרב המקדש, ודאי שהסיבות גורמות חס ושלום שלא ייבנה", אמר, וקרא לתיקון מעשי ולא להסתפק בדיבורים.
במרכז הדרשה הציב הרב פולק שלוש מילים: "בין אדם לחבירו". לדבריו, זהו "שורש הגלויות והחורבן", החל מגלות מצרים, שם הופיעו הלשנה ולשון הרע, ועד חורבן בית שני. הוא הזכיר את דברי חז"ל על שנאת חינם והסביר כי אין הכוונה רק לשנאה גלויה: "יושבים ואוכלים זה עם זה, ושותים זה עם זה, ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם".
לדבריו, התיקון מתחיל בשינוי צורת ההסתכלות: "לחפש את הטוב בכל אחד". בבית, בחינוך הילדים, בקהילה ובבית הכנסת – לא להתמקד בביקורת, בזלזול ובהגדרות שליליות, אלא לכבד, להאיר פנים ולהיזהר מלשון הרע. הוא הדגיש: "לא פוגעים, לא מזלזלים, לא מצערים אף אחד", והוסיף כי גם מעשים קטנים מקבלים בדורנו משמעות גדולה.
עוד באתר:
אחד היסודות המרכזיים בדרשה היה מאמר חז"ל על רבי יהושע שראה את מקום המקדש בחורבנו והצטער על המקום שבו התכפרו עוונות ישראל. רבי יוחנן בן זכאי השיב לו כי עדיין נותרה כפרה הדומה לכך: "גמילות חסדים". הרב פולק חזר והדגיש: "להיטיב לשני, להיטיב לשני – במחשבה, בדיבור ובמעשה", בכל מסגרת ובכל גיל.
את הדברים המחיש בסיפורים מגדולי ישראל, שהקפידו על כבוד הזולת גם בדקויות: ילד שנמנע מלהיכנס לבית שבו עצם נוכחותו הזכירה לאם את בתה שנפטרה, וגדול תורה שנמנע מלהיכנס לביתו כדי לא להפסיק את זמזומה של עובדת הניקיון. המסר, לדבריו, הוא שתיקון החורבן אינו מושג מופשט: הוא מתחיל באכפתיות, בכבוד, בשלום, בחסד ובהימנעות מצערו של יהודי אחר.
השיעור הופק ושודר במערכת 'קול הלשון'.
