רג'פ טאיפ ארדואן אינו עוד מנהיג עוין בזירה הבינלאומית. במשך יותר משני עשורים הוא מעצב מחדש את טורקיה, מפרק בהדרגה את יסודותיה החילוניים, מקרב אותה לעולם האחים המוסלמים, וממקם אותה ככוח אזורי שמאתגר את ישראל כמעט בכל חזית אפשרית.
בתחקיר מיוחד בתאגיד השידור מוצגת הדרך הארוכה שעשה ארדואן מילדות ענייה בשכונת קאסמפשה באיסטנבול ועד להפיכתו לאיש החזק בטורקיה. ארדואן, שנולד בשנת 1954 וגדל בסביבה דתית ושמרנית, חלם בצעירותו על קריירת כדורגל, אך אביו שלח אותו למסלול לימודים דתי בבית ספר להכשרת אימאמים. כבר בשנותיו הצעירות ניכרו אצלו שילוב של אמונה דתית, לאומנות חריפה ושאיפה פוליטית יוצאת דופן.
במהלך לימודיו האקדמיים בכלכלה כתב והפיק מחזה אנטישמי, שבו הואשם ציר של יהודים, בונים חופשיים וקומוניסטים ברעות העולם. משם החל להיכנס לפעילות פוליטית איסלאמיסטית, תחילה בתאי סטודנטים ובהמשך במפלגת "הרווחה". בשנת 1994 נבחר לראש עיריית איסטנבול, תפקיד שהעניק לו בסיס כוח משמעותי.
עוד באתר:
בשנת 1999 נשלח ארדואן לכלא לאחר שציטט שיר לאומני-איסלאמי והורשע בהסתה דתית. אלא שהמאסר הקצר לא סיים את הקריירה שלו, אלא להפך: הוא הפך אותו לסמל. לאחר מכן הקים את מפלגת הצדק והפיתוח, ובשנת 2003 כבר מונה לראש ממשלת טורקיה.
בתחילת דרכו הציג ארדואן חזות מתונה, ליברלית ופרו-אירופית. הוא דיבר על רפורמות, דמוקרטיה ושילוב באיחוד האירופי. אך מאחורי החזות הזו, לפי התחקיר, נבנה מהלך מתוחכם: ניצול הדרישה האירופית לצמצום כוחו של הצבא כדי לנטרל את הגנרלים החילוניים, שהיו במשך שנים שומרי הסף של מורשת אתאתורק.
לאחר שהצבא הוחלש, עבר ארדואן לשלב הבא. שינויי חוקה העניקו לו שליטה גוברת במערכת המשפט וריכזו בידיו סמכויות נשיאותיות כמעט מוחלטות. במקביל, כלי תקשורת עצמאיים הועברו בהדרגה לידי מקורביו, ועיתונאים, אנשי אקדמיה ומתנגדים פוליטיים מצאו את עצמם תחת לחץ, חקירות ומעצרים. לאחר ניסיון ההפיכה הכושל ב-2016, ביצע ארדואן טיהורים רחבי היקף בצבא, במשטרה, במערכת המשפט ובאקדמיה.
מול ישראל, השינוי היה חד וכואב במיוחד. טורקיה, שבעבר קיימה קשרים ביטחוניים ואסטרטגיים הדוקים עם ירושלים, הפכה תחת ארדואן לבסיס מדיני ותודעתי של עוינות. עליית חמאס לשלטון בעזה ב-2006 הייתה נקודת מפנה: ארדואן ראה בארגון הטרור חלק מהמחנה האיסלאמיסטי האזורי שבו הוא מבקש להנהיג.
העימות הפומבי עם ישראל פרץ בפורום דאבוס ב-2009, אז התפרץ ארדואן לעבר שמעון פרס בקריאת "One Minute". שנה לאחר מכן הגיע משט המרמרה, שהפך לסמל חדש ביחסי ישראל-טורקיה והעמיק את הקרע בין המדינות.
גם לאחר הסכם הפיוס וההתנצלות הישראלית בשנת 2013, המשיכה טורקיה לאפשר פעילות חמאס מתחומה. לפי התחקיר, מפקדת חמאס באיסטנבול הייתה מעורבת בהכוונה, מימון והוצאה לפועל של פעולות טרור, ובהן חטיפת שלושת הנערים בשנת 2014 בהובלת סאלח אל-עארורי. לצד זאת הוזכרו גם ניסיונות לערער את הרשות הפלסטינית ולחזק את אחיזת חמאס ביהודה ושומרון.
העוינות אינה מסתכמת בישראל בלבד. ארדואן בנה נוכחות צבאית טורקית בסוריה, עיראק, לוב, סומליה וצפון קפריסין. בצפון סוריה פעל נגד הכורדים, תוך שימוש במיליציות קיצוניות, כחלק ממאבק רחב למנוע הקמת ישות כורדית שתאיים על טורקיה מבפנים.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הקצין ארדואן את שפתו נגד ישראל באופן חסר תקדים. הוא השווה את מנהיגי ישראל לנאצים, הציג את ישראל כאיום אזורי, ופעל בזירה הבינלאומית לבידודה המדיני.
החשש בישראל אינו רק מהצהרות. טורקיה היא חברה בנאט"ו, מחזיקה בצבא גדול ומתקדם, ופועלת בשנים האחרונות להעמיק את השפעתה בסוריה ובמרחב הקרוב לישראל. התבססות טורקית בגבולות, הקמת מסגרות צבאיות המזוהות עם עזה או עם גורמים איסלאמיסטיים, וחיכוך אפשרי בין צה"ל לצבא טורקיה – כל אלה הופכים את ארדואן לאיום מורכב בהרבה ממנהיג עוין רגיל.
לפי התחקיר, ארדואן אינו מסתפק עוד במילים. הוא פועל לבניית הנהגה איסלאמיסטית אזורית, להחלשת ישראל ולכינון סדר אזורי חדש שבו טורקיה חוזרת להיות כוח מרכזי במזרח התיכון.
כך הפך הילד מקאסמפשה, שחלם על כדורגל ונשלח ללמוד במסלול דתי, לשליט שמפרק דמוקרטיה מבפנים, מעניק רוח גבית לחמאס, ומנסה להחזיר לטורקיה את החלום העות'מאני – הפעם על חשבון ישראל ובעלות בריתה.
