בשיעורו השבועי לפרשת עקב עסק הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון באחת השאלות המרכזיות בעבודת ה': מהי יראת שמיים אמיתית, וכיצד מצווה התורה על האדם לירא את ה' דווקא כאשר פחד נתפס בדרך כלל ככוח משתק ומרחיק.
הרב פתח בפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוקיך", והביא את שאלתו של המגיד ממזריטש: מדוע נאמר "ליראה את ה'", ולא "ליראה מה'"? מכאן למד המגיד כי אין הכוונה לפחד חיצוני מהקב"ה, אלא ליראה מסוג אחר לגמרי – יראה הדומה כביכול ליראה שלמעלה.
לדברי הרב ג'ייקובסון, יש להבחין בין יראת העונש ליראת החטא. יראת העונש היא דרגה ילדותית יותר, שבה האדם חושש מן המחיר שישלם על מעשיו. לעומת זאת, יראת החטא היא פחד עמוק מעצם הפגיעה בקשר, מהמרחק שנוצר בין האדם לבין נשמתו ובינו לבין בוראו.
עוד באתר:
הרב המחיש זאת באמצעות משל מחיי הנישואין: כאשר אדם נמנע ממעשה לא ראוי רק מפני שהוא חושש להיתפס או להיענש, זו איננה מערכת יחסים עמוקה. אך כאשר יש אהבה אמיתית, הפחד הגדול איננו מהעונש – אלא מהאפשרות לפגוע בקשר עצמו.
בהמשך הסביר הרב כי גם התיקונים והייסורים המתוארים בספרי החסידות אינם נקמה חלילה, אלא תהליך של ניקוי וריפוי. הפחד האמיתי אינו צריך להיות מן הרופא או מן הניתוח, אלא מן המחלה עצמה – מן השקר, מן הניתוק ומן החטא שפוגעים בנפש.
הרב ג'ייקובסון קשר את הדברים גם לדורנו, והביא את דברי הצדיקים על מאמר חז"ל שבעקבות משיח "יראי חטא ימאסו". לדבריו, בדור האחרון הנפש היהודית דוחה עבודת ה' המבוססת רק על חרדה, הפחדה והנמכת קומת האדם.
הדרך ליראת שמיים פנימית, הסביר הרב, עוברת דווקא דרך גילוי האהבה, האמון והערך העצום של כל יהודי. כאשר אדם מבין את גודל נשמתו ואת עומק הקשר שלו עם הקב"ה, נולדת בו יראה אמיתית – לא לברוח מהעונש, אלא לא להתרחק מן האמת של חייו.
