בתוכנית 'הלכה למעשה', שוחח הגאון הרב אופיר מלכא על חשיבות הלימוד בימי בין הזמנים. הרב הדגיש כי כל אדם חייב לקבוע זמן קבוע ללימוד תורה בכל יום, ואין לעבור אפילו יום אחד ללא לימוד. עוד הבהיר כי אין די ב"לימוד של עשר דקות או רבע שעה כדי לצאת ידי חובה". הרב הזכיר את דברי חז"ל: "אם תעזבני יום – יומיים אעזבך", והסביר כי בחורים רבים יוצאים לבין הזמנים עם התרוממות רוח, אך כאשר הם חוזרים לישיבה הם מתקשים לשוב ללימוד, משום שבמהלך החופשה לא שמרו על רציפות או שהיו במקומות ובאירועים שאינם מתאימים. לדבריו, כאשר מפסיקים לפתוח ספר במשך ימי בין הזמנים, החזרה למסלול הלימוד דורשת זמן ולעיתים אף קשה במיוחד.
בהמשך הביא הרב את הסיפור הידוע על בחור ישיבה שנפרד מהחזון איש לפני יציאתו לבין הזמנים. החזון איש השיב כי אמנם צריך לנוח ולהחליף כוחות, ואין הכרח ללמוד כפי שלומדים במהלך הזמן, אך הוסיף: "צריך ללמוד לכל הפחות כמו בעלי בתים". כאשר שאל הבחור מה פירוש ללמוד כמו בעל בית, ציטט החזון איש את דברי הרמב"ם שלפיהם בעל אומנות עוסק שלוש שעות במלאכתו ותשע שעות בתורה. מכאן הוציא החזון איש כי "בעל הבית לפי התורה" הוא מי שלומד תשע שעות ביום ועובד שלוש שעות. כאשר השיב הבחור כי גם במהלך הזמן אינו בטוח שהוא מגיע לתשע שעות, נבהל החזון איש מן הדברים. הרב מלכא הדגיש כי מדובר בדרגות גבוהות מאוד, אך ציין את הסיפור כדי להמחיש את רמת הציפייה שהייתה לגדולי ישראל מבחורי הישיבות.
עוד הזכיר הרב מכתב שפרסמו גדולי ישראל לפני מספר שנים, שבו קראו לבחורי הישיבות ללמוד לפחות ארבע שעות בכל יום מימי בין הזמנים. לדבריו, מדובר בדרישה הגיונית ובעלת מעלות רבות. הוא הביא את דברי הסטייפלר, שכתב כי יש הסבורים שבין הזמנים הוא זמן של הפקר ופטור מלימוד תורה, אך הגדיר תפיסה זו כ"טעות גמורה". לדבריו, אין זמן שבו אדם פטור מחובת תלמוד תורה, ואף בתשעה באב קיימת חובת לימוד המותר באותו היום. הסטייפלר הוסיף: "יודע אני מכמה וכמה שנהיו גדולי תורה דווקא בזכות הזהירות להקפיד על הלימוד בין הזמנים", וציין שתי סיבות לכך: סייעתא דשמיא מיוחדת הניתנת ללומדים דווקא כאשר אחרים ממעטים בלימוד, והאפשרות לעסוק בתקופה זו בנושאים נוספים, לכתוב, להתפתח ולגדול בתורה.
עוד באתר:
בהמשך הביא הרב מלכא גם את דברי החפץ חיים, שבכל יום יורדת לעולם סייעתא דשמיא המתחלקת בין כל הלומדים. ככל שמספר הלומדים קטן יותר, כך כל אחד זוכה לחלק גדול יותר. כדי להמחיש זאת הביא דוגמה: אם מחלקים אלף שקלים לאלף אנשים, כל אחד מקבל שקל אחד, אולם כאשר אותו סכום מתחלק בין עשרה או חמישה אנשים, חלקו של כל אחד גדל משמעותית. כך גם בבין הזמנים, כאשר פחות אנשים עוסקים בלימוד, זוכה כל לומד לשפע גדול יותר של סייעתא דשמיא.
את דבריו חתם הרב במסר על כוחו של לימוד התורה להגן על כלל ישראל. לדבריו, אדם היושב ולומד בימי בין הזמנים אינו פועל רק לטובתו האישית ואינו זוכה רק לשכר ולסייעתא דשמיא, אלא עשוי להציל יהודים אחרים מפגיעות, מתאונות ומפיגועים. בפרט בתקופה של מלחמה, אמר, ללימוד התורה יש כוח של הגנה ממש על החיים. "אם היו אומרים לך, אתה לומד תורה עכשיו, בזכותך שתי אנשים לא מתים – היית לומד בלי הפסקה. זו האמת, אנחנו רק לא רואים את זה, אבל זו האמת".
האזינו לדברים המלאים מתוך התוכנית 'הלכה למעשה' ב'קול חי':
