פינת 'בין הסדרים' בתוכנית 'סדר שלישי' ב'קול חי', בהגשת יוסי חיים מיימון, עסקה אתמול בלילה בסוגיית ההפגנות נגד מעצרי בני הישיבות, ובשאלה האם המחאות בשטח אכן משפיעות על המשטרה ומערכת האכיפה.
בפאנל השתתפו נתי שולמן, פנחס בן זיו ויענקי האס, שדנו בכנות ובחדות בשאלה הכואבת: האם חסימת כבישים והפרעה לסדר הציבורי הן כלי מחאה לגיטימי כאשר מדובר במעצרי בני תורה.
מיימון פתח את הדיון באמירה כי בפועל, הפגנות שמטלטלות את המערכת הן לעיתים אלו שמשפיעות. הוא הזכיר את דברי היועמ"שית מיארה כי "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי", ואמר כי גם מי שאינו מסכים עמה בדרך כלל, נאלץ להודות שיש בדברים היגיון מסוים.
עוד באתר:
יענקי האס הסתייג מהקביעה שההפגנות "עוזרות" באופן גורף, והזכיר כי היו בחורים שריצו ימי מעצר מלאים למרות המחאות. עם זאת, הוא הבהיר כי חסימות כבישים יוצרות נזק, אנטגוניזם וחיכוכים מיותרים עם נהגים, ולעיתים אף מביאות למראות שאינם מתאימים לבחורי ישיבות.
פנחס בן זיו אמר כי באופן אישי הפגנות מפריעות לו, בעיקר כשהן נערכות בבני ברק ופוגעות בתושבים החרדים עצמם. לצד זאת, הוא הודה כי אי אפשר להתעלם מהשפעתן: "אני בטוח שההפגנות כן משפיעות על המשטרה", אמר, והוסיף כי נראה שהמשטרה נזהרת יותר ממעצרים נוספים בעקבות החשש מהתגובה הציבורית.
בהמשך דבריו אמר בן זיו כי התחושה הקשה ביותר היא שההנהגה הפוליטית כשלה, ולכן הציבור בשטח נאלץ לקחת על עצמו את המאבק. "הציבור בשטח חייב להילחם על מה שההנהגה הייתה אמורה לעשות", אמר.
נתי שולמן הציג עמדה מורכבת יותר. מצד אחד, הוא תקף את חסימות הכבישים וסיפר כי באחת ההפגנות שבהן השתתף, אחותו שהייתה בדרכה לחדר לידה התעכבה בשל החסימות. מצד שני, הוא טען כי מי שמבקש להבין את ההפגנות צריך קודם להבין את הכאב שמוביל אליהן.
בפאנל עלתה גם השאלה ההלכתית והמוסרית: מי התיר לחסום אדם פשוט שרוצה להגיע לביתו? מנגד, בן זיו השיב במשל: כשאדם נחתך וכואב לו, הוא צועק גם אם הדבר מפריע לשידור חי. "כשכואב, צועקים", סיכם.
הדיון הסתיים ללא הכרעה חד-משמעית, אך עם מסר ברור: גם מי שמסתייג מהחסימות ומהמחירים שהן גובות, מתקשה להתעלם מהכאב שמניע את המחאה ומהתחושה בציבור החרדי כי בנושא מעצרי בני הישיבות, השטח כבר אינו מוכן לשתוק.
האזינו לשיחה המלאה:
