המגעים הישירים בין ישראל ללבנון שוב נתקלים במכשולים משמעותיים: סבב השיחות האחרון שנערך ברומא בתיווך אמריקאי הסתיים ללא הסכמה על האזור הבא שממנו ייסוג צה"ל בדרום לבנון, והמשך הדיונים נדחה לתחילת חודש ספטמבר.
במוקד המחלוקת עומד יישום המתווה שנועד לחבר בין נסיגה הדרגתית של צה"ל מדרום לבנון לבין פירוק תשתיות חיזבאללה והעברת האחריות הביטחונית לצבא לבנון.
הצד הלבנוני ביקש להרחיב את מודל "אזורי הניסוי" לבינת ג'ביל ולאל־ח'יאם, במטרה לאפשר את חזרת התושבים ולהרחיב את פריסת צבא לבנון. אלא שבשיחות לא הושגה הסכמה על אזור הנסיגה הבא.
עוד באתר:
ישראל מצדה ממשיכה לעמוד על כך שלא תהיה נסיגה נוספת ללא הוכחה לכך שחיזבאללה פורק מיכולותיו הצבאיות באזורים שיועברו לשליטת הצבא הלבנוני. המתווה שעליו סוכם בחודש יוני קושר במפורש בין נסיגת צה"ל לבין פירוז הארגונים החמושים בדרום.
אחת הסוגיות הרגישות במיוחד היא רכס עלי אל־טאהר, אזור אסטרטגי שבו התנהלו בחודשים האחרונים קרבות בין צה"ל לחיזבאללה. הרכס נחשב לנקודה בעלת חשיבות מבצעית גבוהה, והמשך הפעילות של חיזבאללה באזור מקשה על התקדמות בתהליך הנסיגה.
למרות הפערים, הסבב ברומא לא הסתיים ללא הישגים. ישראל ולבנון הסכימו לגבש רשימה מצומצמת של מדינות שיוכלו לשלוח כוחות לצורך אימות פירוק חיזבאללה מנשקו. ארצות הברית צפויה לבחור מתוך הרשימה את הגורמים שיוכלו להשתלב במנגנון הפיקוח העתידי.
חיזבאללה עצמו אינו צד להסכמות וממשיך להתנגד לפירוק מנשקו, עובדה שמרחפת מעל התהליך כולו ומציבה סימן שאלה כבד על יכולתה של ממשלת לבנון ליישם את ההתחייבויות בשטח.
במחלקת המדינה האמריקאית ממשיכים להציג את עצם השיחות באופן חיובי ומדגישים כי המטרה היא להסיר את האיומים הביטחוניים על ישראל ולהחזיר את סמכותה של ממשלת לבנון בדרום המדינה. ואולם, לאחר הסבב האחרון ברור כי הדרך להסכמה מלאה עדיין ארוכה.
