הפריימריז בליכוד סיפקו לא מעט דרמות בצמרת, אבל אחד הסיפורים המעניינים של הרשימה המסתמנת נמצא דווקא במורדה. לצד שרים וחברי כנסת שמלווים את המפלגה כבר שנים, הצליחו כמה מועמדים חדשים לזכות במשבצות המחוזות והייצוג ולהתקרב לכנסת. אם הליכוד ישיג מספר מנדטים שיכניס אותם למשכן, הציבור הישראלי צפוי להכיר מקרוב חמישה שמות: ארז תדמור, שלמה לרנר, משה בנימין פרץ, שוקי אוחנה וקרן אטיאס בובליל.
השם המוכר ביותר בחבורה הוא ארז תדמור, שימוקם במקום ה-27 כנציג מחוז שפלה, ירושלים ויהודה ושומרון. תדמור מגיע אל הפוליטיקה לאחר שנים שבהן היה אחד הקולות המזוהים עם הימין האידיאולוגי בתקשורת. הוא נמנה עם מייסדי תנועת "אם תרצו", שימש בעבר יועץ לראש הממשלה בנימין נתניהו ואף כתב עבורו נאומים, ובהמשך היה דובר מטה ההסברה של הליכוד. הוא גם פרסם את הספרים "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?" ו"נכבה חרטא", והגיש תוכניות ברדיו ובטלוויזיה. זו אינה ההתמודדות הראשונה שלו: בפריימריז של 2022 הגיע למקום לא ריאלי, וכעת נראה שהצליח לעשות את הקפיצה אל סף הכנסת.
מיד אחריו, במקום ה-28, נמצא עו"ד שלמה לרנר, שניצח במחוז דן–תל אביב. לרנר ביקש למצב את עצמו במערכת הבחירות הפנימית כנציגם של אנשי המילואים והעצמאים. מאז 7 באוקטובר הוא צבר יותר מ-400 ימי שירות מילואים, ולצד זאת הוא עורך דין, עצמאי ויזם. בימים האחרונים לפני ההצבעה קיבל לרנר דחיפה משמעותית במיוחד מנתניהו, שהודיע בפומבי על תמיכתו בו ואף סיפר כי פגש אותו בעבר ברפיח. ראש הממשלה הציג אותו כנציג של "מחוז גדול יותר" – ציבור המילואימניקים – וכינה אותו פטריוט ולוחם. לרנר עצמו סימן בין יעדיו את צמצום הבירוקרטיה והבאת קולם של המשרתים והעצמאים אל הכנסת.
עוד באתר:
במקום ה-30 מגיע נציג הדרום, משה בנימין פרץ מנתיבות. בניגוד לתדמור ולרנר, פרץ צמח בעיקר בזירה המוניציפלית ומשמש סגן ראש עיריית נתיבות מטעם הליכוד. במאבק על משבצת הנגב הוא זכה לתמיכתו של ראש העיר הוותיק יחיאל זוהר והתמודד מול כמה מועמדים, בהם יוסי פיטוסי. עוד לפני פתיחת הקלפיות הפך פרץ לשחקן בולט בקרב הפנימי כאשר נאבק נגד האפשרות לאחד את מחוז הנגב עם מחוז יהודה ושומרון ואף עתר לבית הדין של הליכוד. הטענה שלו הייתה שאיחוד כזה יחליש את כוחם הפוליטי של מתפקדי הדרום ויפגע בייצוג העצמאי של הנגב. כעת המאבק ההוא מסתיים מבחינתו בהישג משמעותי ובמקום שעשוי להביא אותו לכנסת.
שם ותיק בליכוד אך חדש ברשימה לכנסת הוא שוקי אוחנה, שימוקם במקום ה-31 לאחר שניצח במחוז הגליל והעמקים. אוחנה כיהן כראש עיריית צפת, ולפני כן מילא שורה ארוכה של תפקידים ציבוריים, פוליטיים וביטחוניים. הוא בעל השכלה במשפטים, מנהל עסקים ומנהל חינוכי, שירת בתפקידי קצונה ומטה בצה"ל, כיהן כמתאם פעולות גופי הביצוע של משרד ראש הממשלה בצפון והיה יו"ר סניף הליכוד בצפת וחבר מרכז המפלגה. למעשה, אוחנה כבר נבחר בעבר כנציג המחוז ברשימת הליכוד לכנסת ה-19, אך לא נכנס לכנסת. השנים שבהן עמד בראש אחת הערים החשובות ביותר בצפון העניקו לו בסיס פוליטי מקומי, וכעת הוא מנסה להמיר אותו לקריירה בזירה הארצית.
את החמישייה משלימה קרן אטיאס בובליל, המסתמנת במקום ה-34 לאחר שניצחה במשבצת "האישה החדשה". אטיאס בובליל מגיעה אף היא מהשלטון המקומי: היא חברת מועצת העיר נהריה וסגנית ראש העיר בתואר, מטעם סיעתו המקומית של ראש העיר רונן מרלי. לקראת הפריימריז התמודדה במשבצת הייעודית מול מועמדות נוספות, ובהן חלי הולצמן ואוסנת זוהר זני. במהלך הקמפיין היא הציגה את עצמה כפעילה למען עם ישראל וארץ ישראל, וזכתה גם לתמיכה מצד גורמים בעלי כוח בתוך הליכוד. עוד לפני הפריימריז היא סומנה כאחת המתמודדות הבולטות על המשבצת, וכעת היא עשויה להפוך את הפעילות המוניציפלית בנהריה לכרטיס כניסה לכנסת.
חמשת השמות גם מספרים משהו על האופן שבו הליכוד מרענן את השורות: לא מדובר בקבוצה שמגיעה מאותו מסלול. תדמור מביא איתו מטען אידיאולוגי ותקשורתי וקשר רב-שנים למחנה נתניהו; לרנר מגיע כשהמילואים והעולם העסקי במרכז הזהות הציבורית שלו; פרץ ואטיאס בובליל צמחו מתוך השלטון המקומי; ואוחנה משלב ניסיון עירוני, מפלגתי וביטחוני ארוך שנים. כך, מנגנון המחוזות והבטחות הייצוג עשה בדיוק את מה שנועד לעשות – לפתוח דלת למועמדים שאינם מוכרים מספיק מבחינה ציבורית, ולתת גם להם את ההזדמנות.
